פעם בתקופה עולה תכנית טלוויזיה או סדרת כתבות על “החרדים”. לרוב בתכניות מסוג זה המסרים נעים בין “תראו את הקטסטרופה הדמוגרפית שהולכת למלא את המדינה ב-20 השנים הקרובות” ובין “לא תאמינו! החרדים הם גם בני אדם!”.
אני חושבת שהרוח המנשבת היא רצון להכיר יותר אנשים שרחוקים מאיתנו מנטלית ולא נמצאים איתנו במגע יום—יומי, וכקבוצה הומוגנית ושמרנית ובתור קהילה סגורה, העניין והסקרנות הציבוריים מובנים לחלוטין.
אפשר בהחלט לראות בכך משהו מבורך. אך למרות זאת, המסר בעייתי בעיניי. כחוקרים הבאים לסקר תרבות אקזוטית ושונה, מגיעים העיתונאים עם שפתם ועולם המושגים שלהם ומנסים דרך הפילטר הזה לשפוט ולהגדיר את מה שהם רואים.
פייגי יורוביץ בסדרה "נושאי המגבעת". באדיבות חדשות ערוץ 10
כך למשל ניתוק מטכנולוגיה יתפרש תמיד כפיגור, והימנעות מציון אירועים ציוניים יתפרש כבגידה וחוסר אחריות על המרחב המשותף. המסר תמיד מדרג את המציאות הכללית כנורמה שאליה צריך לשאוף, ואת הקהילה החרדית כקבוצה שנטועה אי שם הרחק הרחק מאחור, וכל תזוזה לעבר החילון היא סימן טוב.
למרות כל הביקורת על המערביות, על הצרכנות, הקפיטליזם החזירי והמנצל, על ירידה במדד האושר במדינות מערביות מפותחות ועלייה באחוזי הדיכאון, הבדידות וההתמכרות שהביאו עלינו העולם המערבי וההתפתחות הטכנולוגית (כמובן, לצד הדברים הטובים), עדיין קשה לתפוס את החרדיות וקבוצות שמרניות נוספות כבעלות אידאולוגיה מודעת ומכוונת הבוחרת לנהל אורח חיים מסוים שמבוסס בעיקרו על ההלכה היהודית, אך נוצר כתגובת נגד למודרנה ולהשפעתה השלילית.
גם הניסיון לתת הגדרות וציונים על מידת החרדיות של קבוצה זו אחרת, להגדיר את אלו סתם "חרדים” ואת אלו ”חרדים חדשים” נידון לכישלון. המציאות רחבה ומורכבת הרבה יותר, וככל שהמגזר החרדי גדל, הרצף גדל אף הוא, מה שמקשה עוד יותר עלינו להכניס אי מי למשבצת המסוימת שאותה הועדנו לו.
השבוע שודרה בחדשות 10 סדרת כתבות בשם “נושאי המגבעת” בהגשתה של חן ליברמן העוסקת בחייהם של צעירי דור ה-Y בחברה החרדית. היא הראתה שחברה זו עוברת שינויים גדולים שהצמיחו “זרם חדש, זוגות צעירים, רווקים ורווקות שיצאו מחומות בני ברק ומאה שערים והחליטו לאמץ, לפחות בחלקה, את התרבות החילונית”.
מלכי רוטנר. צילום: לירון מולדובן
אני נותנת קרדיט מלא לעורכים ולכתבים שערכו תחקיר מעמיק ואיכותי בטרם העלו את סדרת הכתבות על העולם החרדי המשתנה, וגם לא יכולה להתעלם מן העובדה שפוטנציאל הכתבות מן הסוג הזה לתת תמונת מצב רב שכבתית ומורכבת הוא מוגבל מלכתחילה, אבל אין ספק שדעתם האישית הקדומה השפיעה המון על המסר.
נרצה או לא, בסופו של דבר אנחנו בני אדם הפועלים מתוך ראייה סובייקטיבית ושופטת, כך שהמונח "אובייקטיבי" לא קיים כאן.
עם כל זאת, אני רוצה להודות לאלו שהסכימו להשמיע את קולם, גם אם התוצאה הייתה פחות לרוחם, ודבריהם נחתכו ונשמעו בקונטקסט שונה ממה שנאמרו, כצפוי מפורמט עיתונאי כזה.
אני רוצה להודות לאלו שכן אומרים את דעתם ומנסים לתרגם אותה פנימה אל תוך המגזר החרדי והחוצה אל המגזר הכללי, שוב ושוב בעבודה סיזיפית, ומנסים לייצר מרחב כלשהו שבו השפות השונות משני עברי השיח יכולות לנהל דיאלוג.
לפעמים זה עובד מושלם, ואז הלבבות משני הצדדים מתרחבים בתקווה, ולפעמים לצערינו זה מסתיים בעוד כמה אנקדוטות אקזוטיות על העולם שמעבר לחומת החרדיות.
המגזר החרדי גדל בצורה מבורכת, והוא כאן כדי להישאר. במחשבה על העתיד ועל המשך קיום משותף ומגוון כאן אנחנו צריכים לנקות את הרצון לראות את האחר משתנה לכיוון שלנו, להפסיק לקוות שייעלם ולשאוף לנקודות השקה בלתי אמצעיות שבהן נבוא עם אוזן כרויה וקשבת ולב פתוח. בסוף ננצח.
