כאימא לילדה מיוחדת (בכיתת תקשורת) בת 15 וכמובילה בתחום, אני כותבת מדם לבי כי לא פחות חשוב מהפתרון המוצע, חשובה הדרך. את מי משתפים בקבלת ההחלטות ואיזו הכנה עושים להורים ולילדים היא גולת הכותרת בהובלת שינוי בכל תחום ובחינוך המיוחד בפרט. הדרך חייבת להיות מחושבת ולא חפוזה, הדרך צריכה להיות קשובה ולא מונחתת, הדרך צריכה להיות בשקיפות מלאה בשיתוף ובשילוב ההורים, הילדים, הצוות החינוכי ובעלי מקצוע.
כל ילד וקל וחומר, ילדינו המיוחדים, רגיש לכל שינוי. מעבר לכך, כל מה שלנו ה”רגילים” נראה ברור מאליו אצל המשפחות המיוחדות דורש מערך שלם של הכנה. כל צעד והתקדמות בפעולה הכי קטנה של ילדינו המיוחדים כרוכה בהשקעה אדירה שעלולה לקרוס ולהביא לרגרסיה בעת שינוי דרמטי ולא מבוקר כמו המעבר הנוכחי עליו החליטה באופן תמוה עיריית אשדוד והעומדים בראשה.
שילוב זה נפלא. מי שמכיר את דרכי יודע שמהרגע הראשון דגלתי בשילוב. שילבתי את בתי במסגרות רגילות באופן מדורג ואחראי, מבוקר ונכון חינוכית ועם התהליך המלווה הנכון. שילוב זו אחת הדרכים שבהן אני מאמינה, הן במרחב החינוכי והן במרחב הציבורי.
נורית טופז
אבל, ויש כאן אבל ענקי, לא עושים זאת בשבועיים, לא בחודשיים, לא מבלי לבדוק התאמה של כל ילד וילדה. לא מבלי לבנות תהליך מקצועי בשיתוף ההורים והצוות. ובטח שלא עושים זאת רק בגלל אילוצי חוסר מקום.
מהלך של שילוב לוקח זמן, לא רק בהכנת התשתיות, אלא — הכי חשוב — בהכנה של הילדים, ההורים והצוותים. מתוך החלטה שקולה ותהליך שנותן מקום וזמן התאקלמות, הלמידה והדיוק, שהינו חיוני להצלחת התהליך, לכל הנוגעים בדבר, ובטח כשמדובר בשילוב בגילים רכים כל כך, אשר לא תמיד מתאים לכולם בגיל הזה.
ולראיה, אם המעבר המוצע כל כך מדויק מקצועית, למה המרחבים המוצעים מופרדים באופן בוטה ומדיר משאר חלקי בתי הספר? למה הגן נמצא במרכז חצר בית הספר וכל חלונות הכיתות צופים עליו מלמעלה? אם זה שילוב נכון, למה המעבר מוגדר זמני עד שיהיו מוכנים מבני גן נוספים? מדובר כאן בתכנית על גב ילדינו. להחלטה הזו אין מקום בעולם.
שילוב בתוך בתי ספר מתחיל בהקמת אקדמיות משלבות מגיל צעיר, עריכת מבחני התאמה מדורגים, הכנת צוותים מקצועיים גם בגן הנקלט וגם בבית הספר הקולט. תנו להורים לבחור את דרכם והתאמתם ברמה המשפחתית והאישית, תצרו מערך של גנים מזינים שעוברים במהלך השנה חוויות משותפות לקראת קליטתם בבתי הספר היסודיים בגיל חובה. כל זה מבורך.
אך חד משמעית לא כי נגמר לכם המקום! זו לא הדרך, החיפזון להוציא מהתקציבים הקיימים כדי לפתור בעיית יעילות על גב המיוחדים אינה הדרך, אלא מהווה מכשול עבור ההורים שעמלו שנים לקדם את הילדים ולבחור בסביבה המתאימה לכך. את הרגרסיה שיחוו הילדים אין מילים בכדי לתאר, מדובר בחיים שלמים של משפחות שהושקעו בעבודה חשובה עם הילדים.
אני קוראת מכאן לכבוד ראש העיר ד”ר יחיאל לסרי לשוב בו מהחלטתו, להשאיר את הילדים המיוחדים כל אחד במסגרתו המקורית, לעצור לחשיבה מחודשת לבניית תכנית מסודרת ומותאמת לילדים המיוחדים לצוותים ולהורים. חשוב להתחיל תכניות בניית מבנים חדשים מיידית. אשמח לקחת חלק בכל שלב ולסייע בחשיבה על פתרונות. ניתן לעשות זאת רק כשעובדים יחד עם התושבים.
