בחירות 2018 באשדוד ייזכרו בעיקר בזכות הסיסמאות הריקות מתוכן, סיסמאות שבנויות מאגו, לא מעשייה. אם נסכם את הבחירות בסיסמאות, אז בסוף לסרי לקח! ראש העיר הבא הוא… יחיאל לסרי, וראש העיר עם הנשמה צריכה נר נשמה.
לסרי לא ניצח את הבחירות — כצנלסון, לחמני וגלבר הפסידו אותן. זו השורה התחתונה והקובעת. בשתי משוכות המנהיגות שנקלעו בדרכם של שלושת המועמדים קיבלו כולם ציון נכשל. לעומת זאת בעמודת האגו הצטיינו השלושה הצטיינות יתרה.
הלן ואבי גלבר בקלפי. צילום: שני מלכה
על שלב האיחודים המדוברים, למרות מחאת ורצון הפעילים המרכזיים, דילגו השלושה בקלות בלתי נסבלת שהצליחה איכשהו לעבור ללא משברים תוך מפלגתיים, אצל כל השלושה. היום מבינים הפעילים שהיו צריכים לעשות יותר, להתעקש הרבה יותר וכן… לדפוק על השולחן.
הם ידעו בתוך תוכם שככה זה ייגמר, אבל סיממו אותם עם סקרים ועם הרבה הרבה שטיפת מוח עד כדי כך שברגעים מסוימים ולא מעטים הפכה המטרה אישית, נקודתית וממוקדת: ״להפיל את לסרי״.
אשדוד בחרה. צילום: פבל
ההאשטאג הכי פופולארי של בחירות 2018 הוא ללא ספק #לסרי_הביתה, זה המסר היחיד המשותף לכל השלושה שחשבו בעיקר על מי יחליף אותו במקום על איך להחליף אותו.
היום, כשיודעים כבר את התוצאות, קשה להבין שד״ר יחיאל לסרי היה האנדרדוג, שלושה מחנות (או שניים וחצי) היו נגדו, והוא נאלץ רק להדוף שמועות. לסרי התרכז בעשייה שלו, הציג נתונים ותכניות והתעלם מרעשי הרקע. בפוליטיקה כמו בפוליטיקה עשה לסרי חיבורים שמנצחים בחירות. ״אתם לא רוצים אותי? יש מי שכן!" ביריבותם ובשנאתם, בשיח המפלג והמשסע בשפה הירודה והנמוכה ניסו בכל דרך לשלוח את יחיאל הביתה, והוא חזר הביתה, ללשכת ראש העיר.
לסרי מצביע. צילום: שמואל דוד
לסרי הפעיל רשתות בזמן שכל השלושה פעלו עם חכות, זלזלו באיחוד עם אפרים מיכאלי וניסו להמעיט בערך של ש״ס, בוטרשוילי נתן קטנה, ולבסוף כשהעוגה הייתה כבר אפויה באו אגודת ישראל עם הקצפת והדובדבנים, בדקה ה-90 שלא יתקלקל, שיישאר טרי ומתוק.
אצל השלושה ביחד ולחוד זרקו ביצים, פיזרו קמח, ירו קצפת ודובדבנים. כשהוציאו מהתנור זה נראה בדיוק כמו טבלת האחוזים, שחור, שרוף ועם המון המון טעם רע.
למועצת העיר, אצל שמעון כצנלסון ולחמני לא היו כאלה הפתעות, כצנלסון שמר על כוחו ולא יותר, ארבעה שהביא פלוס השניים שצירף זה בדיוק ששת מושבים שיש לו היום.
כצנלסון מצביע. צילום: מייק וייצמן
לחמני הוא ללא ספק האור היחיד בתוך חשכת ההפסד. משום מקום, ממספר 2 ברשימת אופוזיציה מצליח לחמני לבנות סיעה ומועמדות לגיטימית לראשות העיר, שלושה מנדטים במועצה עם מותג סגול שבונה לו חיים משל עצמו וככל הנראה יהווה פקטור משמעותי בבחירות הבאות. לחמני זרע זרעים ונכנס למודעות עם קמפיין משמעותי, לא זול, אבל הפך ללגיטימי ועשה קפיצת מדרגה משמעותית, מה שאי אפשר להגיד על סניה ובטח לא על הלן גלבר.
את הסוגיה של הלן גלבר יצטרכו לחקור לעומק. כל מי שחולם לעסוק בפוליטיקה חייב לקחת את המקרה של הלן גלבר וללמוד אותו לעומק, איך לא עושים קמפיין. אין ספק שמדובר במפלה הגדולה של בחירות 2018, הלן תצטרך אומץ גדול כדי לחזור לפעילות פוליטית אחרי מפלה בסדר גודל כזה.
גלבר, ששיחקה לבד, שנתפסה בהקלטות, שסמכה על החרדים שישנו סדרי עולם ושבעיקר פספסה את הזדמנות חייה במחאת השבת לגזור קופון ולהביע עמדה נחרצת, כשכל הקהל שלה חיכה וציפה לשמוע, אבל היא הקשיבה לעצת אחיתופל של יועץ/ אסטרטג/ מישהו שחושב שהוא מבין משהו בחיי העיר המורכבת הזו.
הלן בחרה לחכות לחרדים, שמשכו אותה ומשכו אותה, ובין לבין ידעה רק להתנגד ולזרוע שנאה כנגד ראש העיר לסרי, במקום לייצר לעצמה תכנית עבודה, אלטרנטיבה, או בניית אג׳נדה שאיתה תביא קהלים חד שים. בפעם המי יודע כמה נכשל עוד קמפיין ״אנטי״, שלא הייתה לו התחלה או אמצע, רק סוף. וסוף מר.
אבל לא הכול שחור בבחירות 2018, יש גם הפתעות טובות והוכחות שטוב שווה יותר מהרבה מאוד כסף. "הלביאות" מצליחות לייצר שני מושבים במועצת העיר, על טהרת הנשים בעיר מסורתית. קמפיין חיובי ואוורירי, מבוסס אהבת חינם ורצון אמיתי לעשות דברים גדולים, הן לקחו את אותה קופסה וניפצו אותה מכל כיוון בעזרת יצירתיות, מסרים נכונים, והרבה הרבה לב. 20 נשים שהצליחו איפה שעשרות גברים נכשלו.
תנועת "אשדודים", שהוכיחה שקהילתיות זו לא מילה גסה, עם התמדה והפקת לקחים. מהפעם הקודמת הגיעו ״אשדודים״ מוכנים וערוכים וגרפו שני מנדטים.
אשדודים. צילום: חיים קקון
אלי נכט, שאמר בקול וביצירתיות את מה שכולם חושבים ומתביישים להגיד. יש קהל לאג׳נדה והוא ידע לגנוב מכצנלסון את שני המנדטים המתוכננים. נכט יצא מהקופסה וראה שם רק את "הלביאות", הבין שיש מקום ופעל. קיבל חשיפה פנומנלית בכל אולפן טלוויזיה ובכל מדיה מקומית, זה בדיוק מה שהוא היה צריך, וזה בדיוק מה שהוא עשה. הוא קרא את הוראות ההפעלה לפני שהתחיל לשחק ולא תוך כדי.
גם משה בוטרשוילי, שועל פוליטי עתיר ניסיון, לא נלחץ מאפרים מיכאלי שניסה לתקוע לו מקל בגלגלים. בוטרשוילי ממוקד מטרה, ממוקד עדה, עם עשייה בסדרי גודל שאף חבר מועצה לא מביא לקהל שלו, עם מנדט — זכה ובצדק להכרה והוקרה מהקהילה שאליה הוא מחובר באינפוזיה.
לחמני מממש. צילום: ליזה ללוצשוילי
על הקולות האבודים נאמר כבר הכול, כולם ידעו ולכולם היה ברור שכל מי שלא נכנס לא ייכנס. ב-2013 יותר מדי מועמדים טעו כדי להדליק אור אדום לבחירות 2018, כל מה שנותר הוא להפיק עוד קצת לקחים ל-2023, כדי שאולי אז דברים טובים יקרו באופן מושלם, עד אז הדמוקרטיה אמרה את דברה, זו מועצת העיר, תרצו, תאהבו, תתחברו… או שלא.
