לפני שבוע התעוררה מדינת ישראל למפץ פוליטי. בני גנץ ויאיר לפיד החליטו לשים את האגו בצד ואת המדינה לפני האינטרסים האישיים (אוקיי צודקים, יש פה גם לא מעט אינטרסים אישיים) וליצור איחוד מורכב שהצליח בעיקר מתוך הבנה שלבד לא ניתן להחליף שלטון. אבל בינינו, לשים את המדינה לפני האינטרסים האישיים נשמע יותר טוב.
כדי שזה יישמע מרגש וייצור חיבור, זהות ולא מעט סנטימנטים הלכו גנץ ולפיד על השם המנצח ״כחול לבן״. האם זה יספיק כדי להפיל את ביבי? לא בטוח. האם זה מגביר את הסיכוי? בהחלט!
הסיפור של המדינה קרוב מאוד לסיפור של אשדוד. הטרנד והגימיק המרכזי של בחירות 2019 יהיה ״רק לא ביבי״, מי שלא איתו — נגדו. נשמע לכם מוכר? לא בכדי. רק באוקטובר האחרון אשדוד הייתה באותו סרט בדיוק, ריבוי המועמדים לראשות העיר, כמות הרפש שנזרקה מכל כיוון ולכל כיוון הייתה בעיקר נגד מועמד אחד ופחות בעד כל מועמד בנפרד.
״רק לא לסרי״, זה היה הטרנד של בחירות 2018 באשדוד. יכולת לבחור כל אחד מהמועמדים כל עוד זה לא לסרי. אבל לכאן בדיוק נכנס ההבדל הגדול, זה שמבדיל בין קודש לחול או בין הבחירות המקומיות לבחירות הארציות: האגו.
חבירה אשדודית של הטריו הפוליטי הייתה הרבה יותר פשוטה ופחות מורכבת. אין פה דיונים ביטחוניים אם לחלק את המע״ר, אין פה שמאל או ימין, ואין פה טרור אימתני שמוקד 106 והפיקוח העירוני לא יודעים להשתלט עליו. אבל, כידוע, זה לא קרה.
שלושת המועמדים לראשות היו די תמימי דעים ומצעי הבחירות היו די דומים, הבעיה היחידה הייתה פרסונלית: מי יוביל? מי יהיה הסוקר? אילו שאלות ישאלו? וככה הימים עברו, ומועד הגשת הרשימות התקרב. ולהבדיל מלפיד וגנץ שראו את האור האדום והבוהק, הן לעתידם הפוליטי והן לעתיד המדינה והבינו את מה שבאשדוד לא השכילו להבין, ״רק יחד אפשר לנצח״. כפי שכבר ציינתי למעלה, אין ערובה לניצחון, אבל הסיכוי גדל משמעותית.
היום, כששניים מתוך שלושת הפוליטיקאים הללו יושבים באופוזיציה וקולם כמעט ונאלם, קשה שלא להשוות את שני המקרים. כולנו זוכרים את יום הגשת הרשימות לבחירות המוניציפליות ואת התקווה של המחנות השונים שמשהו יקרה. זה לא קרה. זה לא קרה כי השלושה לא ידעו להיכנס לחדר ולבחור סוקר, זה לא קרה כי השלושה לא ידעו לבחור ולנסח חמש שאלות שהסוקר ישאל, אבל זה לא הצליח כי היה שם הרבה אגו. עוד לקח שאולי נזכור במערכות הבאות. או שלא.
בגזרת פעילי השטח וראשי המטות של ה״מתאחדים״ יצטרכו לבלוע את הגלולה מירושלים ולשתף פעולה בעל כורחם, פגישה ראשונה בין המטות, שרק לפני שבוע שכנעו למה להצביע למועמד שלהם ולא למתחרה כבר התקיימה, שני המטות הבינו שדרוש חישוב מסלול מחדש, שני המטות יתחילו בשיווק חוגי בית של מועמדים שלא פגשו מעולם ויצטרכו לתאם עמדות בנושא המסרים המשותפים.
מטה גנץ המקומי כבר החל בעבודת השטח עם חוג בית מוצלח, ובגזרת יש עתיד כבר הוקם מטה פיזי. נראה שגם כאן צפויה בגרות נפש ופחות מלחמת קרדיטים כדי להצליח במשימה בעיר לא פשוטה שכ-80% אחוז ממנה שבוי בדרך כזו או אחרת באג׳נדה ימנית.
שולחן עגול אשדוד מציג: השנה כולם מתחפשים
תיבת תחפושות לפורים
כבר לפני שלוש שנים הבנתי שכשאני שואל את הילדים שלי, ״למה אתם רוצים להתחפש השנה?״ מדובר בזכות גדולה שלא כולם זוכים לה. למרות פעילות של למעלה מעשור עם אוכלוסיות מוחלשות, לא הייתי מודע למצוקת התחפושות בפורים.
כשפנתה אליי חברתי מיטל אליאס לפני שלוש שנים בבקשה לסייע באיסוף תחפושות, הופתעתי לגלות שיש ילדים כאן אצלנו באשדוד שלא מגיעים בפורים לבית ספר רק בגלל שאין להם תחפושת. התקשיתי להאמין, אז יצאתי לבדוק, ובשלושה בתי ספר באזורים מוחלשים הבנתי שיש פיל גדול בחדר שאף אחד לא מדבר עליו.
כשהבנתי שיש דרישה ואי אפשר למיין את מי שישמח בחודש אדר החלטתי יחד עם חברי שולחן עגול אשדוד להרים את הכפפה. היות ושולחן עגול הוא גוף של מתנדבים, חיפשתי לוגיסטיקה נוחה שתסייע לנו באיסוף התחפושות ותקל על תושבי אשדוד את התרומה.
כאן נולדה התיבה. טלפון אחד לאדווה הראל, מנהלת השיווק של קניון סי מול, ולמנכ״ל הקניון דורון גורשטיין ואישור מידי להצבת התיבה בשטח הקניון החל את המסורת של איסוף התחפושות. קרוב ל-1,000 תחפושות ואביזרים משלימים נאספו כבר וחולקו בשנתיים האחרונות, וגם השנה אין לנו כוונה לעצור.
אז רגע לפני שהופכים את הבית לפסח זה בדיוק הזמן להתחיל לעשות סדר בתחפושות של הילדים. כדי להקל עלינו אנו מבקשים לשלשל לתיבת התחפושות רק תחפושות תקינות. התיבה מחכה לכם בשער הים בקניון סי מול, גם אביזרים משלימים יתקבלו בברכה. תבורכו.
