אין מהפך שלא עובר דרך העיר אשדוד. אשדוד הייתה ותהיה ברומטר פוליטי שנותן את הריח והארומה לכל מהפך, אם קורה כזה.
תחושת האדישות והוויתור של מפלגת כחול לבן על העיר אשדוד תהיה בעוכריה. ביקור של חצי שעה בארומה לא מביא חיבור, צילומי סלפי המוניים של מי שנקרה במתחם סטאר סנטר במקרה לא מביאים חיבור. וכשאין חיבור פיזי, אין חיבור מנטלי.
בני גנץ אמנם מילא את מלון לאונרדו במוצ”ש, אבל גם כחלון וליברמן יכלו למלא את האולם באותה מידה.
ככה לא נראה מהפך. מהפך נראה כשבכל בניין בעיר יש לפחות שלוש—ארבע מרפסות ממותגות, כשבכל מרכז מסחרי הומה אדם קיימות עמדות הסברה שהמסר המרכזי ידוע ומוכר לכולם, כשבכל שבוע (לפחות בששת השבועות האחרונים) מתקיימים חוגי בית מפוצצים שמייצרים שיח וכותרות, כשמובילי דעה עירוניים מצטרפים ויוצרים סחף, כשמתנדבים מוכנים לתת את הנשמה ואת הלב כדי לראות שמשהו גדול קורה.
והכי חשוב: כשהצעירים, אלה שמצביעים בפעם הראשונה והשנייה, הופכים את העיר, כך שביום הבחירות כחול לבן עומדת לפחות על 20% מקולות הבוחרים. למעט הפסקה האחרונה שאין עליה אחריות, כל השאר לא קרה, לא קורה!
מערכת הבחירות הכי תוססת ואחת החשובות אי פעם מתנהלת בעיקר ברשתות החברתיות. אף אחד לא חשב לרגע על האופציה שמי שבאמת אכפת לו היה עושה מעשה אקטיבי, היה פועל, היה משכנע או מצטרף למטה המקומי, ומי שלא, גם לא טורח לקרוא את שטף המסרים האוטומטיים שמפציצים ברשתות החברתיות.
יותר ויותר אנשים יורדים מהפייסבוק, ואם נשארים, אז חוסמים מפלגות שלא מעניינות אותם. אותם בוטים שכולם מדברים עליהם משכנעים בעיקר את המשוכנעים עם מסרים שטחיים, שברובם גם שקריים במקרה הרע או כלליים מדי במקרה הטוב.
כל המערכה הנוכחית מבוססת בעיקר על סקרים. סקרים, שמעולם לא הוכיחו את עצמם עד כה, הם עדיין הברומטר היחיד. בזכותם/בגללם התאחדו מפלגות, בזכותם/בגללם פרשו מפלגות מהמרוץ הפוליטי, על פיהם מתנהלת כל המערכה וכל חידודי הקמפיינים. לחובתם לא אומרים שהם לא אמינים, שמעולם לא פגעו בתוצאות האמת.
בהיעדר רצון לבדוק לעומק ולנצח באמת, בעבודה קשה, הפכו הבחירות הארציות למערכת הייטק מבוססת אקסל ותקציבי ענק לפייסבוק. אבל אי שם שכחו שמי שלא שם מגפיים וכפפות ונכנס לבוץ לא יכול להביא באשדוד 20%.
אם אין מרפסת בקומה שלישית עם שלט כחול לבן, השכן בקומה שנייה לא מתלבט, לא שואל שאלות אם דמויות מפתח לא סוחפות אחריהן אנשים ולא מרגישים סחף. אם המטה העירוני הוא לא בית, אין לאנשים בית פוליטי, וברגע האמת – היד רועדת.
ימים יגידו אם האיחוד המתוקשר ביותר בהיסטוריה הפוליטית היה צעד נבון. יציר הכלאיים יצר בהתחלה מפץ פוליטי, מה שהקוורטט סגר בחדרי חדרים התקבל ככל הנראה בשטח בפחות התלהבות, אנשים שנכנסו לעמדות מפתח במפלגת חוסן (כן, הייתה פעם מפלגה כזו) וחשבו שבעוד רגע הם מתברגים במפלגת שלטון מצאו את עצמם מתעמתים עם הצד של לפיד, צד דעתן ומנוסה שלא מוכן לשבת בצד ולראות איך העתיד הופך לנחלת העבר.
מי שלא ויתר על אשדוד הוא דווקא משה כחלון, שלצד חברי מטה מקומי מובילים וחזקים בעיר, השקיע לא מעט תקציבים בנראות הכוללת: שלטי בניינים ענקיים וכנסים מוקדמים שהכינו תשתית ראויה. גם השרים שלו מפגינים נוכחות מוגברת וסביר להניח שלמרות הירידה בכמות המנדטים הצפויה, יצליח פחות או יותר לשמר את כוחו בעיר.
בליכוד כמו בליכוד אין חדש. הליכוד מעולם לא הייתה מפלגה של פעילי שטח מהסוג הוויזואלי שלובש חולצות ויוצא לשכנע בקניון. ללא הסברה וללא מצע, עם זלזול ביריב (ולא משנה מי הוא היריב) הם יוצאים למערכה, להבדיל מהשאר, עם דף מסרים מובנה ועם קידה למלך מלכי המלכים נתניהו הראשון. זה עבד בעשור האחרון, וכולם בטוחים שזה יעבוד גם הפעם. כתבי אישום? צוללות? סיגרים? הצחקתם אותם. זה עובר מהצד, מעל ומתחת, עד רגע ההכרזה. ואשכרה, בסוף זה עובד. עד הפעם שזה לא יעבוד או שבית המשפט יחליט אחרת. הראשון מבין השניים.
אז עוד ימים אחדים זה קורה. אשדוד וישראל יוצאות למערכה שתקבע מי ינהיג את המדינה. האם אתבדה? האם צדקתי? נדע בדיוק בעוד שבוע בטור הסיכום. מה שהכי חשוב זה לצאת להצביע, לא משנה למי, אל תיכנעו לאדישות. היא אויב העם האמיתי. פעם בארבע שנים שואלים אתכם — לא תענו?
