המסקנה העיקרית של בחירות 2019: רוב המנדטים של עם ישראל נמצאים למטה בעם, במינוס 2, אי אפשר לעשות מהפכים בלי לבקר במינוס 2, בלי לחיות את מינוס 2, בלי להביא נציגים ממינוס 2.
הבעיה הגדולה שהמעלית לא מגיעה למינוס 2, צריך לרדת ברגל, חם במינוס 2 ולא תמיד נעים שם.
במינוס 2 לח ולפעמים קצת רועש, אבל מי שרוצה לעשות מהפך חייב לעבור שם, לא רק לעבור, גם להצליח לשתות שם קפה, כזה שהזמינו אותך. אם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, תשאלו את מירי רגב או את ביטן ואמסלם.
קמפיין ההיי-טק והאינסטנט של כחול לבן עשה את העבודה עם הישג מדהים, אבל, וכאן האבל הגדול, את כל המנדטים לוקחים גנץ ולפיד מהמחנה שלהם, 18 מנדטים נשאבו ממפלגת העבודה וגרמו כמעט להכחדתה. המשימה המוגדרת היחידה שהייתה למפלגת כחול לבן הייתה להמיר את הימין הרך למרכז, וזה… לא קרה.
כשבאשדוד קיבל הימין כמעט 80% בבחירות הקודמות, חייבת הייתה להידלק נורה אדומה במטה כחול-לבן, מה שלא קרה. מפלגת כחול לבן הפקירה את אשדוד וחיכתה שהרשת החברתית תעשה את העבודה. כנס אחד של גנץ שבועיים לפני וביקור חטוף של הרביעייה בארומה זה פחות או יותר הנדוניה של המפלגה באשדוד, פה חוג בית, שם ביקור מאולץ בשוק ובעיקר לא מעט מחלוקות בין שני המחנות שבזבזו זמן יקר.
מפלגת כחול לבן לא יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס של מפלגת הליכוד.הליכוד זה מותג שורשי בקרב מאות אלפי בוחרים. כדי לנצח את הליכוד צריכה כחול לבן לעשות הרבה יותר מהליכוד, לחשוב מחוץ לקופסה, לנסות ולהבין איך מגיעים לערים כמו שדרות, שבוחרת מעל ל-43% מחל ורק 9% כחול לבן, או בדימונה, ש—56% בוחרים ליכוד ורק 12% בוחרים כחול לבן, בעוד שמאיר כהן, תושב העיר, מכהן בעשירייה הראשונה.
גם מצפון הבעיה דומה. קריית, שמונה שרק לפני מספר חודשים נפנף נתניהו את תושבת העיר בטענה שהיא ״לא מעניינת״, בחרו 49% מתושבי העיר מחל, רק 11.5% חשבו על כחול לבן כאלטרנטיבה חלופית לנתניהו. מגדל העמק, למרות המצוקות וההזנחה, מצאה ברגע האמת לנכון לתת לנתניהו ולליכוד כ-39%, ולו לאלטרנטיבה רק 12%.
ברמת השרון לעומת זאת זוכה גנץ ומפלגת כחול לבן ב-55% ונתניהו רק ב- 17%, והמסקנה העיקרית היא שמבחינה גיאוגרפית יש הרבה יותר שדרות, מגדל העמק ודימונה במדינת ישראל מאשר רמת השרון. מישהו בכחול לבן חייב לקחת את מפת המדינה ולתקוע סיכה אדומה בכל עיר שההפרשים ההזויים האלה קיימים בה. הקמפיין, שהיה העתק הדבק לקמפיין של יש עתיד, לא עובד בפריפריה. הפריפריה נמצאת במינוס 2, קצת קשה להגיע אליה, אבל חייבים. אין קיצורי דרך.
את הנעשה כבר אי אפשר להשיב, העם אמר את דברו ובקול חזק. שאפו לנתניהו שהוכיח שוב שהוא את המגרש הפוליטי מכיר טוב מכולם. נתניהו, כמו החלילן מבלפור, ניהל את האירוע העונה לשם ״בחירות 2019 לכנסת ה-21״ ביד רמה. עם לוח גאנט פתוח ובשליטה מלאה. הוא קבע מתי ידברו על הטלפון של גנץ או על הפסיכולוגית שלו, מתי להשפיל את יאיר לפיד, מתי לנסוע לפוטין ומתי לטראמפ. באיזה יום במדויק להביא את גופתו של זכריה באומל ז״ל, וכשהיה חור בלו״ז, הוא שלח את מירי רגב לדבר על הסלפי ולגנוב שבוע. שבוע שלא היה לכחול לבן לבזבז… והם בזבזו. כי הוא קובע.
הוא החליט שהמשחק הוא קרב על גושים וידע להפוך את המילה "שמאל" למילת גנאי, כמעט ברמת בגידה. שלושה רמטכ״לים, ראשי שב״כ, מוסד ומפכ״לי משטרה הפכו ככישוף לעוכרי ישראל. אפשר לא להסכים, אפשר לחשוב אחרת ואפשר להוריד את הכובע. במבחן התוצאה ולמורת רוחו של כמעט חצי מעם ישראל, יש מנצח אחד, חדש—ישן, וקוראים לו בנימין נתניהו, שמצליח כמו עוף החול ליפול לכמה רגעים ואז לקום ולעוף גבוה… הכי גבוה.
נתניהו בשוק מחנה יהודה. צילום אמיל סלמןאז מה נשאר לכחול לבן לעשות? בראש ובראשונה לא להתפרק ולא לחפש אשמים. מה שהיה היה, ועם קצת מזל פוליטי נתניהו לא ייצא נקי בשימוע. עם עוד קצת מזל הבחירות הבאות יתקיימו מוקדם ממה שחושבים כולם. עד אז להפנים את המחדלים מהקמפיין האחרון ולשים רק מילה אחת בראש — "פריפריה". להכין תכנית צבאית איך כובשים את הערים שבהן ההפרשים תהומיים ואיך לא מגיעים עם אקדח לרקה במערכת הבאה.
דבר נוסף שהיה חסר גם ביש עתיד״וגם במפלגת חוסן (בשבועות הבודדים שהייתה בחיים) הוא לפתוח את המפלגה לסוג של פריימריז. אפשר יהיה לעשות זאת אחרת בחשיבה מחוץ לקופסה, וכך להשאיר את הפעילים המרכזיים, הוותיקים והמנוסים קרוב לחזה ולא להחליף בכל מערכה פעילים בפעילים שיתחלפו במערכה הבאה. זה הבונוס הגדול של הליכוד על פני המפלגות החדשות שבאות לעשות ״מכה״, מעורבות תמורת נאמנות לאורך שנים. ההוכחה הגדולה ביותר לנאמנות התקיימה השבוע, כשהיה נראה שזה נגמר, מסתבר שהכול רק מתחיל.
