לא להאמין, אבל ישראל הולכת שוב לבחירות. מה שהתחיל כמו חלק רגיל של משא ומתן קואליציוני נמשך עד עכשיו בינתיים להתבצרות ילדותית בעמדות קיצון.
נראה כי כל אחד מן המשולש של נתניהו-ליצמן-ליברמן לא בדיוק התכוון להגיע לשם. דווקא בסעיף שרבים רואים בו שולי ולא מהותי השותפים מפגינים יכולת כמעט מרשימה לעמוד על שלהם בכל מחיר.
אם היה מדובר בטירונים פוליטיים, זה היה יכול להיות מובן אולי. חברי כנסת חדשים מדברים בשפה הזו, בעמידה עיקשת על העקרונות וסירוב לסגת אפילו במשהו מהעמדות הנחרצות והדיכוטומיות. חברי הכנסת הוותיקים יודעים לומר בפה מלא שפוליטיקה היא עניין של פשרות. המבנה הדמוקרטי מאלץ את הנבחרים, גם אם עמדתם שונה לחלוטין, להתייחס לעמדת המיעוט. המבנה הזה יוצר שיתופי פעולה מרהיבים מתוך הבנה שכל מי שנמצא בבניין הכנסת הוא שליח ציבור של קהל מסוים שבחר בו. לרוב אנחנו נתקלים במשפטי המחץ המצוטטים בתקשורת או מצולמים ממליאת הכנסת. כמעט אף פעם אנחנו לא נחשפים למה שקורה מאחורי הקלעים, הסמול-טוק האנושי והחברי בין חברי כנסת ממפלגות שונות ויריבות אחרי שהתווכחו בלהט במהדורת החדשות.
החברה הישראלית, באמצעות התקשורת, עטה על נבחרי הציבור ודורשת מהם להסביר כל סטייה מעמדותיהם. ציטוטים רלוונטיים נשלפים ברגע הנכון ומעמתים את הח”כ עם דברים שאמר בעבר. חוץ מטראמפ, אין כמעט דוגמה נוספת לנבחר ציבור שמקיים ברגל גסה את כל מה שהבטיח במסע הבחירות. זה יכול להיות משמח כשמדובר בדברים שנעשים לטובתנו, אבל לרוב זה מבהיל ממש. תחושת החרדה של מה שיקרה ביום שהוא יחליט על משהו שיפגע בנו, ומעבר לזה, מה יקרה עם זכויותיהם של האזרחים האחרים, שלא בחרו בו, אבל הם אזרחים טובים וזכאים לזכויות ולתמיכה ממשלתית כמו כל אזרח.
ליברמן של הימים האחרונים החליף את עורו. האיש שהבטיח חיסול של איסמעיל הנייה בתוך 48 שעות מרגע היכנסו למשרד הביטחון ונסוג מהצהרה זו בצעד אחראי ובוגר. האיש ששילב ידיים עם מפלגת ש”ס, כך לפחות זה נראה, בבחירות המוניציפאליות בירושלים. שילוב ידיים שאם אכן היה, הוביל להיבחרו של משה לאון לאחר קרב צמוד בצמרת.
אני מקשיבה לו ולחברי סיעתו המתראיינים שוב ושוב ובטוחה שלא מדובר פה על עניין עקרוני של גיוס חרדים — כן או לא. ליברמן הוכיח שהוא מסוגל להבין מורכבות ולייצר פשרות שמתאימות לכל הצדדים. נכון לרגע זה נראה כאילו אנחנו הולכים לבחירות נוספות ומיותרות בגלל התעקשות ילדותית ולא ברורה של ליברמן. נכון לרגע זה איסמעיל הנייה מסתובב חופשי ומשוחרר בגלל הבנה מורכבת ואחראית של ליברמן. מבולבלים? גם אנחנו.
