נקמה הכי טעימה כשהיא קרה. ליברמן מחזיק בידו אקדח ומשחק ברולטה רוסית. כמו בסרטים, יש רק כדור אחד בתוף, כתוב עליו בחירות, הוא מסובב ויורה…
בשעת לילה מאוחרת, כשאני כותבת את הטור הזה, כולם מהמרים. זו שעתה החזקה של התקשורת. שעתם העלובה של מי שאמור לשלוט בממלכה. הפרשנים הפוליטיים מסבירים לנו את מה שאי אפשר להסביר. לא צריך אנאליסט גאון כדי לדעת שבהימורים תמיד הקזינו מרוויח. ולא צריך סרט הוליוודי להראות לנו שמנהלי הקזינו הם פושעים מהמאפיה. כך גם לא צריך להסביר לנו שכל שכרון החושים של הליכוד הוא בלון נפוח ושקר אחד גדול.
כשהמילים הכתובות כאן יתפרסמו, כולנו נדע אם בספטמבר יהיו בחירות. אני לא נביאה, וכמו שכבר הבנתם, גם לא מהמרת. רק כמו כולם, מרגישה שבעל הבית השתגע, ושום הסבר הגיוני שאביא כאן לא יניח את הדעת. בכל זאת, יש לי תובנות מסוימות שאשתף אתכם. נתחיל מהשאלה הכי חשובה: למה צריך בחירות חצי שנה אחרי שבחרנו? אז התשובה: לא צריך. המפלגות עצמן לא ערוכות. קופת המדינה לא יכולה לבזבז עוד 2.5 מיליארד שקלים, שאם יחולקו לבריאות, לחינוך ולשיכון, יועילו יותר לנו האזרחים. ביבי שחקן פוקר גרוע. כי אנחנו יודעים איזה קלפים יש לו ביד. עד שיהיו בחירות ויקימו ממשלה חדשה, תהליך השימוע שדחה ודחה לא יידחה יותר, יוגש נגדו כתב אישום ויתחיל תהליך משפטי. הלוליין הקוסם האדיר המלך ביביהו יצא עירום מהבחירות,
מסכת השקרים והשיסוע, סופם שיתמוטטו. נתחיל מהשקר הראשון — הניצחון הגדול שמנפנפים בו בליכוד. הם קיבלו אותו מספר מנדטים כמו כחול לבן. המשפט "רוב העם בחר בנו" הוא שקר גס. הגוש החוסם מימין לא ממש יציב, כי החרדים הם לא ימין. הם אידיאולוגים, מעניין אותם לקבל את הכספים שלהם למוסדות שלהם, החוקים לכפות על הרוב בארץ. וגם זה נתון למשא ומתן תמורת עוד כסף. המדינה מבחינתם לא חשובה.
השקר השני בשכרון הכוח: כל חברי הכנסת בליכוד שתומכים במלך ביבי, הנאמנים שנשכבים על הגדר בשבילו, יקבלו תפקיד של שר ממונה על עציץ. הרחיבו עבורם את הממשלה. רק שהשרים בתפקידים המרכזיים לא יישארו בידי המפלגה שטוענת שרוב העם בחר בה. עכשיו כל אלה שנפגעו ילקקו את הפצעים והעלבון, יום הנקם יבוא. תראו את ליברמן.
המנצח בבחירות הוא ליברמן, האיש שלא עשה שום דבר משמעותי בשום תפקיד שכיהן בו. לא משאיר אחריו שום חוק, החלטה, מעשה שיירשמו על דפי ההיסטוריה. מילה שלו היא לא מילה. הוא תוקף את הממשלה במדיניות מול החמאס, רק שהנייה יודע ש—48 שעות של ליברמן זה כמו הנצח. ובכל זאת, את המנגינה כרגע הוא קובע. כמו שאמרו אצלנו בשכונה, הוא עושה חבלים מהמעיים של נתניהו. בקור רוח בלי להתרגש מושך את הזמן.
השיר “מכורה שלי” מתנגן לי בראש. "… למלכה אין בית למלך אין כתר”. ככה זה כשהמלכה גרה בדיור ציבורי, והמלך עוד לא קיבל כתר מזהב מאף אחד מהמיליונרים החברים שלו. אבל הכי עצוב שרק מספר ימים בתקופת כהונתו מתייחס המלך לנתיניו. מדבר אליהם, נואם בפניהם. בשאר הזמן הוא מתעלם ולא סופר אותנו. האיש שמציג עצמו חזק התגלה כסחיט וחלש. כי אם היה דואג רק לצורכי המדינה, כלומר רק לרווחתנו, הוא היה מצליח להרכיב ממשלה. פעם דיברו כאן בשפת ה”אנחנו”. כלומר: אחריות קבוצתית. עכשיו כל אחד מדבר בשפת “האני”. המריבות על תיקים, על שררה, מלחמות של אגו. וכולם יודעים שמה שמעניין את ביבי זה להחליש את הכנסת ואת מערכת המשפט כדי להתחמק מהמשפט האישי שלו. אז ודאי שהוא סחיט. הבן יאיר לא צריך ללכת ל”פוסיקט” לראות חשפניות רוקדות על עמוד בתנועות פיתוי. אבא עושה את זה נפלא בבית. מתפתל סביב העמוד בלי בושה. ביבי הביא את המערכת הפוליטית ואת המדינה לשפל הכי נמוך מבחינה ערכית ומוסרית.
אם יהיו בחירות, מאזן הכוחות יישאר. כל צד מבוצר בעמדותיו. המדינה תהיה אביונה יותר. הדבר החיובי היחידי שיקרה שביבי לא יוכל לעצור עם שום חוק את השימוע שנקבע לו, החסינות לחברי הכנסת נועדה להגן עליהם מתביעות הקשורות למילוי תפקידם בלבד, היא לא מגנה על האשמות פליליות ואפילו לא על עבירות תנועה. הגברת החסינות מעניינת רק את חברי הכנסת שמואשמים בעבירות כמו שוחד ומרמה. חקיקה שלא באה לטובת הציבור אלא להזניית מערכת החוקים והערכים המוסריים.
המשפט שמסכם הכי טוב השבוע את העליבות של הצדיקים המקיפים את ביבי שייך למיקי זוהר: “זה שהחוק אישי לא אמר שהוא פרסונלי”.
