במקום שבו חיים אנשים שונים, במקום שבו החיים משתנים מרגע לרגע. במקום שבו המעקב אחר החדשות הוא חובה, כי קצב האירועים מטורף. במקום כזה שבו החיים אינם יציבים. קל מאוד לזרוע פחד, חשדנות ושנאה. רק לעבור על הימים האחרונים ולהבין איך המנועים מסובבים את גלגלי המוח ומטלטלים את כולם. אז בואו נתבונן לעומק במה שהיה לנו פה ואיך שרשרת אירועים סוגרת עלינו מעגל של שנאה.
נער בן 18 בשם סולומון טקה נורה למוות בידי שוטר. מותו הוציא אלפים מבני העדה האתיופית לרחובות כמחאה על שיטור יתר ואלימות השוטרים כנגד הישראלים ממוצא אתיופי כי צבע עורם שחור. המחאה שיתקה את המדינה, פקקים של שעות בכבישים, אנשים איחרו הביתה, חולים פספסו תורים ובדיקות, נוסעים לחו”ל פספסו טיסות ואחרים חזרו עייפים ומתוסכלים הביתה. הרוב הבין את המחאה, אבל היו כאלה שפתחו בכעס וזעם שהופנו כלפי כל מי שמוצאו מאתיופיה וצבעו שחור.
בגן ילדים בראש העין גננת התעללה בפעוטות. הסרטונים המעידים על כך מזעזעים, אי אפשר שלא לבכות ולכעוס. תינוקות ופעוטות הם לא רק חסרי ישע, הם גם טהורים, לא פגעו באף אחד. הורים זקוקים למקום בטוח לשים בו את הילדים כדי לצאת לעבוד ולפרנס אותם. ככל שהכנסתם נמוכה יותר, הם צריכים מקום זול יותר, כוח עבודה פחות מקצועי ולא מפוקח שעובד בשכר נמוך יותר. ובעלת הגן כדי להרויח יותר מעסיקה פחות גננות, שזה אומר עבודה קשה ומתישה.
התסכול הופך לשנאה וזעם כלפי הילדים. אני זועמת וכועסת על מי שמתעלל כך בחסרי ישע. אבל ההמון הזועם סביב הבית של הגננת ושריפת ביתה, על פי החשד, הוא מעשה חמור שיכול לגרום למותם של אנשים. וכבר שרפו אצלנו אנשים מתוך שנאה, שרפו ילדים ומשפחה. משפחת דוואבשה בכפר דומא.
הגענו לעפולה, בפארק העירוני אסור להיכנס עם סימני לבוש מוסלמים. הטענה שרק לתושבי העיר מותר להיכנס. חברי העירייה בעפולה פועלים בניגוד לחוק. גנים עירוניים פתוחים לכולם. ואין זה שונה אם לפארק רעננה מגיעים מהמשולש או לפארק אשדוד ים מגיעים ילדי בני ברק. חבל שלא כל הרשויות המקומיות משקיעות בילדים. לכל ילד מגיע פארק שעשועים, אז נכון, אני משלמת מיסים כדי שילדי עירי ייהנו. אז מה אם הם ישחקו יחד עם ילדים בצבעים שונים ולבוש שונה. ילדים ערבים, אתיופים, חרדים וכל השאר, יחד בגן שעשועים על המתקנים, כשצחוקם מתגלגל ולא כעס ושנאה.
החרדים בהפגנות שונות חוסמים ומשבשים את חיינו. אבל זו לא סיבה לנהוג כלפיהם באלימות. הסרטון של שוטר גורר חרדי בפאות או הסרטון שלפני כמה שבועות על נער חרדי אוטיסט שקיבל מכות משוטרים, אלו תמונות מטרידות. המשטרה אמורה להגן עלינו מפני אלימות, לא לייצר אותה. במדינות דמוקרטיות יש ריסון לכוח משטרתי, התנגשות בין משטרה לאזרחים היא תופעה שאינה ייחודית לנו. אבל חייבים לפקח על המשטרה, כמו על הצבא, שלא יהיה ניצול כוח לרעה, שהחוק חל על כולם ומחייב אותם לנהוג לפיו. כך אנחנו חוזרים לנער סולומון טקה. יש דרכים לשוטר למלא את תפקידו בלי לירות. אם כל פעם ששוטר היה יורה לכיוון הרצפה או באוויר כשחש בסכנה, היו יותר הרוגים מכל שכבות החברה הישראלית. במהומות ואדי סאליב בשנות ה—50 הירי הרג מזרחים, באינתיפאדה השנייה מפגינים ערבים, והיום צעירים ממוצא אתיופי.
כן, הכי קל זה לשנוא, להאשים את האחר, אפשר באלימות פיזית ואפשר להסתפק באלימות מילולית. לפלג בין קבוצות ושבטים זה קל, להאשים קבוצה אחת בסבל של השנייה עובד נפלא. אבל למעשה הפתרון קשור בהבנה של כל הקבוצות שהן צריכות להתאחד כי רק יחד יפתרו את התסכול. אם הישראלים מהמעמדות המקופחים יבינו שגורלם זהה, אתיופים, חרדים, נכים, ניצולי שואה, זקנים, ערבים, פריפריה ותושבי הדרום שחיים תחת איום. אילן קורא להם המעמד הלא זכיין. העצוב זה שהמעמד הזה לא מבין שהוא לא זכיין. כל קבוצה מתוסכלת מוצאת שק אגרוף להתעלל בו. ואם אין שק כזה, אז ראש הממשלה ימציא אותו. כמו הניסיון לומר שמי שאחראי למחאת האתיופים זו הקרן החדשה. כתגובה אמרה אחת המפגינות, "מי זאת?"
התקופה שמעצימה שסעים ומאבקים היא תקופת בחירות, אני חושבת שלהכניס מדינה שלמה פעמיים בשנה לבחירות כדי ליצור מאבקים מיותרים, הוצאות מטורפות שיכלו לפתור בעיות בבריאות הציבורית, בחינוך לגיל הרך, להכניס תכנים למערכת החינוך, ערכים של סובלנות ושל אהבת הזולת. תפנימו אנשים יקרים, הכול פוליטי, לייצר חברה אלימה זו פוליטיקה זולה, לרפא חברה לסולידריות זו פוליטיקה במיטבה.
