אחת התופעות שהכעיסו אותי בזמנו כמחנכת כיתה וכמרכזת שכבה הייתה שמורים למיניהם היו משמיעים בישיבות פדגוגיות התבטאויות “נבואיות” וקובעים בנחרצות מה שיצא ברבות הימים מתלמיד כזה או אחר.
כבר אמר רבי יוחנן (במסכת נזיקין, בבא בתרא, דף י”ב עמוד ב’) ש”מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לשוטים” (ולתינוקות). מורים שנהגו להתבטא בצורה זו התכוונו לכך שחבל להשקיע בתלמיד המדובר אנרגיה, משאבים וכולי, כי זו טרחה לבטלה. לשמחתי הרבה, הם לא אחת התבדו.
הרי גם לאלברט איינשטיין, מגדולי המדענים בעולם וחתן פרס נובל, היה מורה ללטינית שהתנבא לגביו ואמר: “צמח זה לעולם לא יעשה קמח”. איש אינו יודע מה יזמנו לו החיים, לטוב ולרע.
עם השנים, כשהתלמידים מתבגרים, הם משתנים, ובין השאר יכולותיהם השונות מתפתחות. ובהקשר לכך, כיום יש גם הסבורים שצריך אפילו לבטל את המבחנים הפסיכומטריים שאמורים לנבא את סיכוייו של הסטודנט להצליח בלימודיו, כי הם לא תמיד קולעים, ויש סטודנטים שלמרות ציון נמוך שקיבלו בפסיכומטרי, סיימו לימודים בהצטיינות יתרה.
ובחזרה למורים המתנבאים בישיבות הפדגוגיות. נהגתי לדרוש מהם בתוקף להפסיק עם המנהג הנלוז הזה, שכן זו עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה, אמונה שבתחילתה היא שגויה ובהמשך מובילה למימוש עצמה.
כידוע, חינוך הוא תהליך ארוך שמשפיעים עליו גורמים שונים ושאת תוצאותיו רואים בטווח הרחוק, אחרי שנים, והתוצאות הן פעמים רבות מפתיעות, הן לחיוב והן לשלילה.
לפני שנים נשלחתי לבית המשפט באשדוד כדי לסקר הארכת מעצר של תושב העיר שהיה חשוד ברצח על רקע פלילי, ושמו ושם משפחתו היו מהסוג הנפוץ. גופת הנרצח התגלתה כשהיא קבורה בחולות באשדוד, שלימים נבנתה עליהם שכונת מגורים.
כשנכנסתי לאולם בית המשפט, שהיה מלא, כבר התנהל הדיון. לפתע פילחה את האוויר הקריאה, “שלום, המורה רבקה”. כשהפניתי את ראשי לעבר הקורא, הופתעתי לגלות שהחשוד שהיה אזוק בידיו וברגליו היה תלמידי לשעבר. למותר לציין שכל העיניים באולם הופנו אליי, כולל של השופט. קיוויתי שאיש מהנוכחים לא חושב שיש לחינוך שלי חלק בגורמים שהביאו אותו למצב של חשוד ברצח.
נזכרתי שהנאשם, שהיה נמוך קומה וצנום, היה תלמיד בינוני וילד טוב, ומן הסתם איש לא היה מעלה על דעתו שזה מה שיקרה איתו. בצאתי מהדיון פגשתי באימו של החשוד שהתאלמנה וסיפרה לי על הסתבכותו של בנה בעולם התחתון. כעבור כמה שבועות סיקרתי את הרשעתו ואת גזר דינו שבמסגרתו נגזרו עליו שנים רבות בכלא.
עוד תלמיד לשעבר פגשתי לפני שנים באוטובוס מתל אביב לאשדוד כשחזרתי מסיור עיתונאים בצפון. באוטובוס היו נוסעים מועטים, והוא ישב לבד בספסל שלפניי. רק כשהוא הסתובב ואמר לי שלום, הבחנתי בו וראיתי שהוא לא במיטבו. לא פגשתי בו שנים. עברתי לשבת לידו, ובמהלך הנסיעה הוא לא הפסיק לדבר. הוא סיפר על מה שעבר עליו במשך השנים, על התמכרותו אחרי שחרורו מהצבא לסמים ועל ניסיונותיו להיגמל שלא צלחו.
הפעם, הוא אמר, ינסה שוב להיגמל, ויש לו הרגשה שיצליח. היה קשה לזהות בו את הנער המוזיקלי המקסים שהיה תלמיד טוב מאוד והמורים ניבאו לו גדולות ונצורות. שנה אחר כך קיבלתי מהמשטרה הודעה לעיתונות שגופתו נמצאה בגליל, והמשטרה פתחה בחקירה.
אחרי שנים לא מעטות פגשתי את הוריו באקראי, והם סיפרו לי שהמשטרה לא פענחה עדיין את שאירע איתו.
והיו גם מקרים אחרים של הפתעות חיוביות. היה לי תלמיד בעל יכולות גבוהות שלא באו מסיבות שונות לידי ביטוי, ובסופו של דבר למרות כל מאמצינו והשקעתנו הוא נשר בכיתה י”א מהלימודים ובהמשך היו לו גם תיקים במשטרה. המשכתי לשמור איתו על קשר מקוטע עד שהוא ניתק. אחרי כמה שנים פגשתי אותו כשבאתי לסקר את נושא הנוער בסיכון באשדוד. הוא עבד שם כמדריך ספורט וכולם היללו אותו על השקעתו בחניכיו.
הייתה תלמידה למטה מבינונית שעברה משבר קשה בגלל גירושי הוריה, וכיום היא פסיכולוגית קלינית ואמנית. תלמיד בינוני ונער שקט ומכונס בעצמו וגם מבודד חברתית חזר בתשובה, וכיום הוא רב מוערץ בקהילתו. תלמיד בעייתי, שהיה חלש מאוד בלימודים ו”הוציא לי את הנשמה” כשנלחמתי מול כל הסיכויים נגד נשירתו מהלימודים, הוא כיום כלכלן ואיש עסקים בינלאומיים. הוא שאמרתי: איש לא יודע מה יזמנו לו החיים.
