בשנות ה—60, כשהייתי חברת קיבוץ בית השיטה ולימדתי בבית הספר בקיבוץ שכלל את כיתות א’-י”ב, היו נהוגים בו “מבחני כבוד”. כל המבחנים נערכו מבלי שמורה נכח בכיתה, והתלמידים שחונכו לכך מהגיל הרך לא העתיקו.
היום זה נשמע כמו אוטופיה. העתקה בבחינות היא אחת התופעות החמורות והמטרידות שעמן מתמודדת מערכת החינוך לכל אורכה, לא רק בישראל, אלא בעולם כולו. יש לשער שגם בשנת הלימודים הנוכחית, כולל האקדמית שהחלה לא מכבר, נשמע כמו בכל שנה על פרשיות של העתקות בבחינות ועל האמצעים שננקטים נגד התופעה ובסופו של יום אינם מצליחים למגר אותה.
אין ולא יהיו בנושא זה פתרונות קסם. טוהר הבחינות וניהולן התקין הם משימות חינוכיות, ערכיות ומוסריות. לכן במקביל לנקיטת אמצעים נגד ההעתקות, עליהן להיות מטופלות באמצעים חינוכיים עד שייטמעו.
תופעת ההעתקה במבחנים כבר הפכה מזמן לתופעה חמורה שמנסים להיאבק בה ברחבי העולם בשיטות שונות. לאחרונה פרסמו סוכנויות הידיעות ידיעה כי במכללה קדם-אקדמית בהודו נוסתה בבחינה בכימיה “טכניקה ייחודית” למניעת העתקה, ובה הסטודנטים נדרשו לפתור את הבחינה כשעל ראשם מונחת קופסת קרטון שפתוחה רק מלפנים. זה אפשר לסטודנטים לראות את דף הבחינה במלואו, ויחד עם זאת לא אפשר להם להביט לצדדים או לאחור. באופן פרימיטיבי זה נמנעה מהם האפשרות להעתיק. השיטה החדשה הפכה לבדיחה ברשת, ומנהל המכללה נאלץ התנצל על הניסיון.
בעוד שבעבר היו שיטות ההעתקה בלתי מתוחכמות, הרי שלאורך השנים הן הפכו בעקבות ההתפתחויות הטכנולוגיות למתוחכמות ומאתגרות, בין היתר על ידי שימוש בטלפונים סלולריים עם חיבור לאינטרנט, משדרים זעירים, אוזניות וכולי. בהתאם לכך גם הלך וגדל היקף ההעתקות, ומספרן עלה ככל שעולים בסולם הכיתות.
לאחרונה נכנס לשוק חידוש טכנולוגי נוסף — שעון חכם המאפשר חיבור לאינטרנט. ברחבי העולם כבר ננקטים כיום צעדים על מנת לאסור הכנסת שעונים מכל סוג שהוא לחדרי הבחינות, בטענה שלא ניתן להבדיל בין השעונים הרגילים לבין השעונים החכמים שמאפשרים לרמות בבחינות בקלות בלי שהבוחנים יוכלו להבחין בכך. זאת משום ששעון רגיל יכול להפוך תוך שניות לשעון אי מיילים, ובוחן שמשגיח על הבחינה יתקשה לדעת אם הנבחן בודק מה השעה או מעיף מבט חטוף במייל אינפורמטיבי. באנגליה, שבה קיימים שעונים המאפשרים חיבור לאינטרנט, הם כבר אסורים לשימוש במוסדות חינוכיים, וכעת עולות דרישות מצד הבוחנים לאסור הכנסתם של שעונים מכל סוג שהוא לחדרי הבחינה. סביר להניח שלא ירחק היום שגם בישראל יאסרו על ענידת שעונים בחדרי הבחינות.
העתקה בבחינות היא מגפה. היא נובעת מסיבות אישיות וחברתיות, כשאת האחרונות ניתן לחלק לכלכליות ותרבותיות. המאבק בין התפתחות חידושים טכנולוגיים מתוחכמים שמאפשרים העתקות לבין האמצעים הננקטים נגדם צפוי להימשך, כשבכל פעם ידו של האחד מהם תהיה על העליונה וחוזר חלילה.
ענישה בלבד אינה הדרך הראויה לטפל בנושא. יש לשרש את התופעה, ולשם כך יש צורך לשנות משהו בתחום העשייה החינוכית ולבנות קוד אתי ולהטמיע אותו. הציפייה היא שהתלמידים והסטודנטים ישללו את עצם המעשה משום שברור כי העתקה יש בה נגיעה של מעשה פלילי. סטודנט לא אמין עלול להפוך לאזרח לא אמין ואולי גם לאיש מקצוע בלתי אמין. איש מאיתנו לא היה מוכן להיכנס לחדר ניתוח בידיעה שהרופא העתיק במבחני ההסמכה שלו. העתקה עשויה גם להתגלות ברבות הימים.
כך למשל קרה במרץ 2011, כשהסתיימה באחת הקריירה של קארל תיאודור זו גוטנברג, שר ההגנה הגרמני בממשלתה של אנגלה מרקל. הוא הודיע כי הוא מתפטר מכל תפקידיו הציבוריים לאחר שהתברר כי העתיק חלקים ניכרים מעבודת הדוקטורט שלו. השר הסביר כי נקט צעד זה משום שחש שלנוכח הגילוי והזעם הציבורי שהתעורר בעקבותיו הוא אינו יכול למלא עוד את חובותיו הציבוריות.
הפרשה נחשפה כשפרופסור למשפטים טען שחלקים נרחבים מעבודת הדוקטורט של השר משנת 2006 בנושא משפט חוקתי הועתקו כמעט ללא שינוי וללא ציון המקור ממאמרים בעיתונות ובכתבי עת מקצועיים. זו הייתה מכה אנושה עבור השר, שכן הפופולריות שלו נשענה בעיקר על תדמיתו הנקייה, של אדם המעמיד כנות ויושר מעל אינטרסים פוליטיים. בתחילה ניסה השר אמנם להתגונן, הודה שעשה טעות והודיע כי הוא מוותר על הדוקטורט באופן זמני, אך לבסוף הודיעה האוניברסיטה שבה למד כי היא שוללת ממנו בעקבות הגילוי את תואר הדוקטור ולמעשה לא הותירה לו ברירה אלא להתפטר.
