אף אחד לא מבין שניסים אכן קורים. גם אני לא הבנתי. עד שנכנס לביתי בחור צנום וחייכן העונה לשם ניסים ברכה. לא ידעתי שתהיה זו תחילתה של ידידות מופלאה, שתשתלט על חיי השקטים, בסערה. לא תיארתי לעצמי למה אני נכנסת. ניסיתי לכלוא את האנרגיה החזקה שנוצרה בינינו על הספה, ניסיתי לשים גבולות, לפעול כמנחה, להגביל את מספר המיילים, לצמצם את הקשר. לא הבנתי שהברית בינינו חזקה משנינו. אני מנחה ותיקה של תהליכי כתיבה, אבל חוויה כזו לא קרתה לי.
הנה שיר שכתבתי לניסים אחרי הוצאת ספרו: "אני ניסים ברכה כותב שירה", שאותו הייתה לי הזכות לערוך.
שיר לידידי ניסים ברכה/ סמדר שרת
אתה מטפל בקצוות, עיוני
ניסים ברכה ברכה לאנושות
אנושי עד הציפורניים
כותב: "אני ניסים ברכה כותב שירה"
משורר נולד לי
על הספה בסלון שלי באשדוד
יילדתי אותך בלידת עכוז בלי מלקחיים
צעקת בלי קול: "אימא"
ואימא שלך לא שמעה
היא בדימונה, עסוקה בבישולים מרוקאיים
ובאמונה באלוהים
אבל לך יש חשבון ארוך עם אלוהים
איך תסביר לה
שמה שמעניין אותך זה מילים וספרי פילוסופיה
נוגע בקצוות השרופים של הקיום
במזרחי, באתיופי, ברוסי, במהגר הסודני
באשכנזי מנגן באך
לא מסכים עם מדינת אשכנז של חסן
לא רוצה לשרוף שירים של אף אחד
יילדתי את הילד ניסים בטלטלה ובפחד
שזה לא יֵצא טוב
והנה הילד ניסים מתבונן בי בשלווה
כמו תינוק נרדם השייך לשבט מונגולי נשכח
מונח על בטנו של אייל הצפון רב הקרניים
השרוע על פני ההרים.
ניסים ברכה נולד אצלי בסלון, בנחל לכיש 10 באשדוד על הספה במרץ 2013. הוא בן למשפחה מרוקאית שגדל בדימונה, ואני נצר לרוסיה ופולניה, אבל שום דבר לא הפריע לנו לתת אמון אינסופי זה בזה. ניסים משווה את היחסים בינינו ליחסים שבין החקלאי לאדמתו. החקלאי זורע ושותל ונותן אמון באדמה שתצמיח לו פירות. במקרה שלנו נוצרו השירים של ניסים, שזכו במהרה באמונו של בני ציפר, עורך "מוסף הארץ לתרבות וספרות", גנן מסור אם תרצו, שפרסם את השירים הראשונים של ניסים מיד כששלח לו. מאז הוא מפרסם אותו בקביעות.
ניסים עובד בהיי טק והגיע אליי לאשדוד כי עבד ביבנה באורבוטק וחיפש מישהו שיגיד לו "אם השירים שלו שווים משהו", כדבריו. אני זוכרת את הרגע שפתחתי לו את הדלת. נכנס בחור בן 30 ומשהו, לא עושה עניין מעצמו. הוא התיישב על הספה, ומאז הכול היסטוריה.
בפברואר הקרוב ימלאו לניסים 42. בשש וחצי השנים האחרונות הקשר שלנו הלך והעמיק, ידע עליות ומורדות. ספרו הראשון של ניסים בעריכתי יצא לאור ב-2015 וזכה להדים רבים. בשנים האחרונות אנחנו עובדים על ספרו השני. ניסים לא מרשה לעצמו לפרסם מבלי שאעבור על זה. יש בינינו ברית בלתי כתובה, הוא שולח לי שירים, ואני מיד עונה, לא משנה באיזה מצב אני, לניסים אני תמיד זמינה.
באחד המפגשים הראשונים בינינו נתתי לניסים תרגיל כתיבה — "כתוב על גבי נייר על הילד שהיית", ביקשתי, "כתוב כל העולה בראשך מבלי לצנזר דבר, פשוט כתוב הכול". אך המילים לא יצאו. הדף נשאר ריק. התרגיל נכשל.
אחרי המפגש איתי על אם הדרך בין אשדוד לירושלים, עיר מגוריו של ניסים, נעצרה מכונית בכביש מהיר, הופעלו המהבהבים, הוסרה חגורת הבטיחות החונקת, והשיר הבא פרץ החוצה היישר אל תוך הטלפון הסלולרי מתואם עם הדמעות שפרצו מעיני המשורר שכתב אותו. כך — בבכי — נכתב השיר "לילד ניסים".
לילד ניסים/ ניסים ברכה
הייתי מחבק אותך
לא בגלל שאני זה אתה
או כי אני מאוהב בעצמך
הייתי מחבק אותך חזק
כי אתה צריך את זה
אתה בטח היית מביט בי עם העיניים התמימות שלך
לא מבין מה אני רוצה ממך
מתבייש
בנעלי הרמבו ב—35 שקל מהשוק של יום רביעי בדימונה
במכנסי הטרנינג הכחולים הקרועים
ובכיפה שמכריחים אותך לחבוש
ובמעיל הניילון הבז' עם הפס החום המכוער שאתה לא אוהב
אבל זה לא מעניין אותי
הייתי מחבק אותך חזק
הייתי מחבק אותך
ואומר לך
אתה לא מבין איזה פרח יפה
הולך לצאת מצמח בר צחיח כמוך
מתוך מאות מיילים הנה כמה מן המיילים שהחלפנו. המייל הבא מתייחס לעניין אמירת תודה שלא תמיד ניסים זכר לומר.
2.6.2014
היי סמדר,
עשיתי פה כמה שינויים.
תראי אם זה עובר מבחן, סמדר
תודה מראש למקרה שאשכח מבלי להתכוון.
ניסים
ובטון אסרטיבי יותר:
23.6.2014
נכתב הרגע — סתם לשתף אותך — אל תגיבי — סחבק לא מפר הסכמים.
31.5.14
אני חם היום — אני חם!
תמיד בטוח שכועסים עליו.
27.5.14
את כועסת עליי? הייתי חצוף ולא מנומס היום.
28.5.14
לא כועסת, אבל אתה מחוספס, מתרגלים. וכשאני באמת כועסת —
21.9.13
שלום ניסים,
חשבתי על זה שכדאי שניפגש לשיחת הבהרה כדי שנוכל לתאם ציפיות וללמוד לקחים ממה שהיה.
נראה לך? תהיה בקשר וחג שמח
שלך,
יודע שאני לא שותה בירה.
23.9.13
מה דעתך על שני הבא? מיץ תפוזים?
ושוב הטלת הספק לגבי היצירה.
12.5.13
אני עיוור.
אני לא יודע אם יש לי עוד משהו ברמה של ניסים ברכה כותב שירה.
אני לא יודע אם זה פוקס.
אין לי מושג מה אני שווה.
13.5.13
רק רציתי להגיד לך שאני מאמינה בך ושזה משבר השיר השני. יכול להיות שהפרסום בא לך מהר מדי, אבל זה מה שקרה…תתמודד כמו ילד גדול ואל תאבד תקווה. יש לך הנחיה צמודה, ונגיע לשיר השני בבטחה ובשלום. יהיו כמה ימים קשים, זה הכול. הרבה אנשים ראו את השיר בעיתון, לאו דווקא בפייסבוק. והתרשמו. זה לא מובן מאליו. תבטיח לי שלא תפסיק להשקיע אנרגיה ומאמצים בתהליך הכתיבה.
שיהיו ימים טובים, סמדר
זה רק חלק זעיר מהמיילים שחלקנו בבוקר, בצהריים, בערב. בשיחות טלפון, בפייסבוק. לא תמיד היה קל. הספקות של ניסים היו האויבים שלנו. הוא תמיד מטיל ספק, בשירתו ובחייו. זה ייחודו.
בהתחלה ניסיתי ללכוד את הלבה הרותחת שביצירתו של ניסים, להיות מתונה, זהירה. אך נסחפתי באינטנסיביות שלו, למדתי להכיל אותו בכל מצב, וניסים עצמו למד להכיל אותי, במצבים המשתנים. עכשיו אני בטוחה בקשר שלנו. הספר השני כבר בדרך, הפעם כבר לא יהיו התנגדויות משני הצדדים. למדנו משהו. ניסים אכן קורים!
