חנוכה היה פעם החג הכי אהוב עליי. הרבה סיבות היו לזה: חג של הרבה אור, שירים נהדרים, חמימות של בית וחורף. תוסיפו לכך שמדי פעם גם יום הולדתי נפל על החג, והמאכל הטעים הזה, הסופגנייה על כל צורותיה וטעמיה, נפלאו עליי מכל האוכל הבריא בעולם.
עם השנים בגרתי וגם הזדקנתי, החג קצת היה פחות מואר. סיפור המכבים והמרד לא ממש מצאו חן בעיניי, בעיקר בגלל הקנאות הדתית שליוותה אותו. אני מקווה שלא מלמדים יותר את הסיפור הנורא על חנה ושבעת בניה. כי אני הייתי משתחווה, הופכת לכוהנת דת של כל הפסלים בעולם ולא מקריבה שערה מראשם של ילדיי בגלל אמונה דתית. עדיין, כשאני מתעלמת מהקנאות והקיצוניות, אני נהנית משמונת ימי החג, הדלקת הנרות והכיף של נכדיי.
נושא הסופגנייה אצלי נגמר לפני 40 שנה, כשמדריכת שומרי משקל לקחה בידה סופגנייה טרייה וסחטה אותה. השמן טפטף מהסופגנייה והשאיר סימנים על כל כף היד. מה שנותר היה גוש בצק מגעיל. מאז אני מצליחה רק לעיתים רחוקות ליהנות מסופגנייה, כשאני מדחיקה את המראה. האירוניה זה שספינג’, דונטס או פאפנש לא נכנסים לקטגוריה של הבצק הסחוט והנוראי.
חגים ומסורת זה משהו שיכול להיות מאוד כיפי. מסורת היא גם משהו משתנה, וחגים אפשר ליצור ולהמציא גם ללא קשר לדת. העיקר היא הסובלנות. וכך מתחיל סיפורנו השבוע.
בשבת האחרונה נסעתי לנצרת עם אחת הבנות שלי ושלושה מנכדיי. נסענו לראות את עץ חג המולד הגדול ביותר במזרח התיכון. נצרת היא עיר קדושה לנוצרים ברחבי העולם. זו העיר שבה נתבשרה מרים אימו של ישו על דבר הולדתו. ולמה הבשורה הזו מיוחדת? תחשבו לרגע על חברה שבה אישה לא נשואה בהיריון. היא בורחת עם האיש שהיא מאורסת לו ומגיעה לבית לחם ושם יולדת את הילד באורווה כשאבוס משמש לו עריסה.
ואיך אפשר שיצור שנולד בחטא יהפוך למשיח? הופכים אותו לבן האלוהים. ואיך יכולים לא לבזות את אלוהים במגע עם אישה? המציאו את רוח הקודש. אני נשארתי עם ההסבר הפשוט והאתיאיסטי שלי. סיפור על אישה צעירה, לא נשואה, שנכנסת להיריון לפני 2,000 שנה ונרדפת על ידי משפחתה.
הנכדים שלי לא הבינו מה הבעיה בכך שילד נולד לזוג שלא נשוי. אבל אלה כבר פערים תקופתיים שקל להסביר. על עניין האמונה ברוח הקודש דילגתי. אפילו סבתא גזעית כמוני לא יודעת איך להסביר איך רוח ללא איברים מכניסה מישהי להיריון.
לאחר הולדתו של הילד הקטן כנראה נישאו הוריו, חזרו לעירם נצרת ושם הוא גדל. החברה הוקיעה אותו. הוא מתואר כנער מתבודד, רגיש לסבלות האחרים וכריזמתי, שהטיח האשמות בממסד המסואב. באותה תקופה רבו הנביאים שניבאו על חורבן ועל ביאת המשיח, מלך היהודים, שיציל אותם מהשלטון הרומאי ומראשי הממסד היהודי, הכוהנים שנהנו ממנעמי השלטון ולא ראו את העוני והסבל של בני עמם.
ישו היה כנראה אחד מהנביאים האלה. למה דווקא ילד שנולד בחטא הפך לבסיס לדת חדשה? אין לי ממש תשובה, כי אני ורוח הקודש לא ממש הולכות יד ביד.
מה שבטוח הוא שתיאור חייו ומעשיו של ישו, לפי הברית החדשה, הופכים אותו לשמאלני. נביא הזעם שהביא גם תקווה ושהוצא להורג בגיל צעיר היה סוציאליסט ושוחר שלום. נרדף על דעותיו ועזרתו לחלשים, שנרמסו על ידי שלטון עריץ ונהנתן.
הרומאים הוציאו אותו להורג, והממסד היהודי שיתף פעולה. אז למה לרומאים סלחו? כי 300 שנה אחרי הולדת ישו אימא של קיסר רומי קונסטנינוס האמינה בנצרות, וכך הוא הפך אותה מעדת מאמינים נרדפת לדת הרשמית של האימפריה הרומית.
כיום שליש מהעולם נוצרי. זו הדת המונותיאיסטית הגדולה בעולם. אני בטוחה שישו לא היה מרוצה ממה שעשו האנשים לאידיאולוגיה שלו — השימוש בשמו לקנאות דתית, לשנאה ופלגנות. אבל זה נכון לגבי הרבה תנועות ואמונות בעולם.
פעם כבר שיתפתי אתכם בכך שיש לי עולם של אסוציאציות דרך המוזיקה. חג המולד מתקשר אצלי לסרט המצויר של דיסני “הגיבן מנוטרדאם”. יש שם שיר נהדר של איזמרלדה הקורא לקבל את כל המנודים בעולם. היא שרה על בני עמה הצוענים שנרדפים, ובמקביל הגיבן המכוער שכולם לועגים לו, שבעצם אחראי על הפעלת הפעמון הגדול של הקתדרלה, שמסמל את ישו ואהבתו האנושות.
כך הרגשתי בטיול לנצרת. העיר הייתה צפופה ופקוקה. היו בה עשרות אלפי מבקרים, רובם ישראלים דוברי עברית שבאו מכל רחבי הארץ כדי לראות את העץ היפה ואת הכנסיות.
אז אפשר ליהנות ממסורת של דת אחרת בלי לריב על אלוהים. ולמי שחושב שאי אפשר לעשות שלום ולחיות חיים משותפים על האדמה הזו אני מציעה פחות קנאות דתית וקצת יותר אחווה וסובלנות. ועל הצד המסחרי והקפיטליסטי שכובש כל אידיאולוגיה אוכל רק לספר שאת הכנסת עץ חג המולד כפריט קישוט ביתי החלו רק בסוף המאה ה—19, כשהמלכה ויקטוריה אימצה את המנהג שהיה נהוג בכנסיות בגרמניה. ואילו את סבא חג מולד, כפי שהוא מוכר כיום לכל ילד בעולם — סנטה קלאוס, עם הלבוש האדום ושק המתנות, המציאה חברת קוקה קולה.
