השורות של הכותרת לקוחות מהשיר שלי “עד הקיץ הבא”. בחרתי בהן כי קרה לי דבר נפלא השבוע. חלום הפך למציאות. הדיסק “עד הקיץ הבא” יצא לאור. האלבום המוזיקלי של שיריי המולחנים בידי יניב נחמני, שעבדנו עליו בשנה האחרונה, הגיע אליי הביתה בצורה של 250 דיסקים.
התרגשתי מזה יותר מאשר כשיצא ספרי השביעי לאחרונה. כנראה בגלל העובדה שכבר הוצאתי ספרים ואני יודעת מה זה — אבל דיסק משיריי? זו כבר חוויה חדשה. מהרגע שהקשבתי לו התמלאתי אנרגיות. משביתי שמחות יגידו לי: “דיסק? מי שומע דיסקים היום? אין אף מקום לשמוע את זה”. זה לא משנה לי, הדיסק מגלם את האלבום, האלבום שחלמתי עליו שנים, ורק עכשיו קרם עור וגידים.
אני בוחרת להקדיש טור לחגיגה הפרטית שלי כדי לעודד עשייה בהשראת חלום. כשפתחתי את הדיסק והקשבתי לאלבום בפעם המי יודע כמה, התמלאתי תחושת סיפוק נפלאה, אחת התחושות הנעימות ביותר בחיי.
תמיד חלמתי שילחינו את שיריי, אבל חשבתי שאני לא מספיק טובה אם מוזיקאים לא לוקחים את השירים שלי. פגשתי עשרות מלחינים, זמרים ומוזיקאים, וחלקם התחברו לטקסטים שלי, אבל לא יצא מזה כלום. כמה שירים שלי הולחנו בין השאר על ידי נורית הירש ובוצעו על ידי יזהר כהן ואחרים, אבל לא היה לזה הד.
זה היה השיעור שלי, להפיק בעצמי אלבום מוזיקלי משיריי. לא אחרים יקבעו אם אני מספיק טובה, אין לי צורך באישור חיצוני, אני לוקחת את גורלי בידי אחרי שנים של תסכול. מבחינתי, את שלי עשיתי. אפילו אם לא ישמיעו את שירי האלבום, אני מרוצה. הוצאתי רעיון מהכוח אל הפועל, ואני גאה בעצמי. עשיתי פרויקט הדסטארט (מימון המונים), הצלחתי להגיע לסכום המבוקש בהרבה עמל ויזע של אנשים שתמכו בי והתגייסו לפרויקט, ועל כך אני אסירת תודה לנצח.
“זה גורלי ואלה חיי בלי דעת מדוע, בלי דעת מתי, ללחום לאמת, אם בליל או ביום וללכת קדימה גם אם זהו שביל גיהינום”. שורות אלה מתוך המחזה "דון קישוט, איש למנשה" (שהכרתי בילדותי מההצגה שבה הופיעה באשדוד דודתי הלה שרת עם גדעון זינגר) מהדהדות בי עכשיו.
אני מוצאת את השיר “לחלום” בשירונט בביצוע הראל סקעת (מילים ולחן יוסף גו דאריון ומיטש לי):
לחלום, חלומות אבודים
ללחום, קרב אבוד שנגמר
לרוץ, למקום שממנו, אף איש,
אף אביר לא חזר
לשאת את הצער, הבכי
לצאת וברע להלום
לחבוק אהבות נעורינו
לנשוק לכוכב במרום
זה גורלי, ואלה חיי,
בלי דעת מדוע, בלי דעת מתי
ללחום לאמת, אם בליל או ביום,
וללכת קדימה, גם אם זהו שביל גהינום
ואדע אם אהיה נאמן לגורל במרומים,
אז לבי, בשלווה לו ינום מנוחת עולמים.
העולם אז יהיה טוב יותר,
לו בזכות איש עייף ותמים
ללחום עד טיפת דם ורוח.
לנשוק לכוכב במרום
לנשוק לכוכב במרום
לכוכב במרום
לכוכב, במרום
זה גורלי…
השיר המקורי "To dream the impossible dream" זכה לגרסאות אין ספור ביוטיוב, בין השאר של אלביס פרסלי:
ושל פרנק סינטרה:
בתרגום "impossible dream" היו ל"חלומות אבודים". תרגמו כך כנראה בגלל המוזיקה. קשה לשיר את המילים "חלומות בלתי אפשריים".
החלומות הבלתי אפשריים הפכו לאפשריים עבורי. הם היו אבודים כביכול. אבודים עבור הסביבה שלי, לא עבורי. לא אשכח שלפני למעלה מ—30 שנה מכר אמר לי: “סמדר, אם זה לא הולך, אז אולי תעזבי את זה?” והתכוון לעיסוק שלי בכתיבת שירה. לא עלה בדעתי לעזוב. הייתי תמיד חדורת אמונה ביצירה שיוצאת מתוך גרוני ועוברת לידי הכותבת.
ידעתי שאם אתמיד, אצליח באיזשהו שלב. לא חשבתי שזה ייקח לי למעלה מ—30 שנה, אם מישהו היה מספר לי זאת אז, אני לא בטוחה שהייתי יכולה לעמוד בזה. למזלי, לא ידעתי מה צפוי לי והמשכתי להתמיד בעשייה שקשורה בכתיבת שירה ובהנגשתה לציבור הרחב.
כבר כשהייתי קטנה הבנתי בחוש שגורלי כמו דון קישוט, לחלום חלומות בלתי אפשריים. שנים התאבלתי על זה — למה אני חולמנית כזאת? למה אני תמיד אומרת את האמת בפרצוף? למה אני לא מחליקה פינות? למה אני לא חנפנית? צריך ללקק פה ושם, לא?
היום אני יודעת שזאת אני. הפסקתי לשאול את השאלה ההרסנית “למה?” אני מעדיפה לשאול ”איך?” לא למה אני חולמת, אלא איך לממש את החלום שלי. אני מתחקה אחר שורשי התהליך שהתרחש.
בהתחלה היה לי חלום להפיק דיסק משיריי שיולחנו ויבוצעו בידי אמנים אשדודים. חיפשתי מפיק מוזיקלי. נעמי אדר מהחברה העירונית המליצה על יניב נחמני. הכרתי את יניב בעבר ורציתי לעבוד איתו, אבל זה לא יצא.
היתה לי קונספציה שלמה — לבחור שירים על בת אשדוד שעוזבת את העיר בנעוריה וחוזרת אליה בבגרותה. בחרתי שירים על פי הקונספט, שלחתי במייל והמתנתי לתשובה, אך היא התמהמהה. פה אני מזהה את כוחו של התהליך. רציתי לשלוט בדברים, שילחינו שירים שבחרתי. לא הבנתי שכל אחד רואה דברים אחרת ואי אפשר לכפות. יניב ביקש את הספרים, לא הסתדר לו עם המיילים. אז התרחש הנס. במקום שבו הרפיתי ועזבתי את הקונספט נבראו שירי האלבום.
דווקא הדפים המצהיבים של ספריי הישנים דיברו אל יניב. יניב עשה לי בית ספר. הוא הלחין את מה שבא לו. התחלתי להבין ולהשלים: יניב יקבע אלו שירים הוא ילחין. ביי ביי קונספט… בסוף יניב מבצע כמעט את כל שירי האלבום.
בהמשך באו הקליפים, שהיו תוצר של חשיבה של יניב עם איש האשכולות שביים אותם סלבה רודניצקי. לא הייתי מעורבת והיה לי קשה עם זה, אבל הבנתי שככה זה עובד. כשהקליפים היו מוכנים, הראו לי אותם ואהבתי. השלמתי עם זה שאף שאני מממנת הכול בעצמי, אני לא חלק ממקבלי ההחלטות האמנותיות בשלבים מסוימים.
בסדנאות הכתיבה שאני מעבירה אני תמיד אומרת: מה שחשוב זה לדעת מתי ללחוץ ומתי להרפות. בכתיבה, כמו בחיים, נחוץ איזון עדין בין שליטה לבין איבוד שליטה.
החוכמה במימוש החלום היא להיות בכל שלב בשלב הנוכחי, הרלוונטי. לא בשלב הקודם ולא בשלב הבא של אחר כך. היו כל כך הרבה שלבים בהפקת הדיסק: ליווי תהליך היצירה ומימון העבודה המוזיקלית באולפן; ליווי קבלת החלטות על אופי השירים, הקשבה ונתינת פידבק; ליווי בחירת השירים, קביעת הסדר שלהם. כל זה דרש עשרות שיחות טלפון, מיילים ווטסאפים. נדרשו אורך רוח וסבלנות. הדבר החשוב ביותר הוא לקבל את הקצב של התהליך ולסמוך עליו. נדרש שיתוף פעולה משמעותי ביני לבין יניב. זה לא היה קל, בשלב מאוחר יחסית הגענו לטונים צורמים, אבל זה עבר והתפוגג כלא היה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
בהמשך היה צריך ללוות את עבודת הגרפיקה של חוברת הדיסק. היה עליי להציף את יניב בהמון שאלות. עברנו גם את זה. התמונה של יניב ושלי במצודה בחוף אשדוד היא סיפור בפני עצמו. אלעד גיטלמכר, העוזר האישי הצעיר שלי, התגייס לצלם אותנו. היו עיכובים ואי הבנות שגרמו לכולנו להיות במצב רוח עצבני. אלעדף קולנוען צעיר אך חסר ניסיון כצלם סטילס, נשכב על האבנים והצליח לחלץ עשרות תמונות למרות הכול. בסוף הוא גרם לנו ללכת לקראתו ולזוז, ואז יצאה התמונה שנבחרה בסופו של דבר בידי הגרפיקאית המחוננת נעמי שפירא.
הדיאלוג הרצוף עם נעמי תרם רבות להצלחת הפרויקט. נעמי התגייסה אל מעבר למחויבותה כגרפיקאית ומסייעת ונותנת השראה בעבודה על ההשקה. השקת הספר והאלבום תתרחש ב- 26.1.20 בבית אריה קלנג באשדוד. התכנסות ב-19:30, תחילת המופע ב-20:00. כולכם מוזמנים!
יניב נחמני וההרכב יבצעו חמישה שירים מתוך האלבום. המלל של התכנית מתגבש עכשיו. התרגשות, מימשתי חלום! תודה לכם על ההזדמנות לחלוק.
