כמו תמיד בשעת משבר ומצוקה, באים לידי ביטוי גם הפעם בימי הקורונה, שהוכרזו כימי חירום לאומי, יוזמות פרטיות של מתנדבים לסיוע שמביאים לידי ביטוי את פניה של ישראל היפה.
באשדוד יזמה אשת הייטק את תרומת התקציב היומי לארוחה באמצעות שוברי הארוחות מכרטיסי "תן ביס" ו"סיבוס", שניתנים לקהילת ההייטק בעיר, למשפחות ובודדים המצויים בסיכון להידבק בקורונה. צעיר אשדודי בעברו יזם קבוצת ווטסאפ שמהווה פלטפורמת אינפורמציה שבה ניתן לשתף במידע על אודות אדם הזקוק לעזרה, ומי שנמצא באזור של הנזקק לסיוע יוכל להירתם למשימה.
בירושלים שבטי תנועת הצופים ואגודות הסטודנטים התארגנו כדי לסייע לתושבים הזקוקים לכך, בין היתר בשמירה על ילדים להורים עובדים, סיוע פרטני לתושבים מבוגרים בהצטיידות בתרופת ובמזון וסיוע לתושבים הנמצאים בבידוד. הקשר מתבצע באמצעות הודעה פרטית בפייסבוק או באמצעות המייל או באמצעות הודעת וואטסאפ.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
בבית שמש מציעים מתנדבי “מבצע סבבתא” לסייע לתושבים הוותיקים בכל מה שנדרש על מנת שהם יצליחו לשמור על בריאותם: עזרה בקניות ובסידורים, ובהם הבאת תרופות מבית המרקחת ואפילו הורדת הזבל. הפנייה היא באמצעות קישור באינטרנט או באמצעות מספר טלפון שמפורסם.
בחיפה בשכונת הדר יזמו קהילות שונות, בהן קיבוץ המחנכים העירוני של דרור ישראל, הגרעין התורני הדר להדר וקרן שחף בתמיכתה של עיריית חיפה, את ארגון המתנדבים החדש “לא נכנעים לקורונה”. מדובר בהתארגנות סיוע לתושבים קשישים ואוכלוסיות קשות יום בקניית מזון ותרופות. וזו היא רק רשימה התחלתית וחלקית ביותר.
במשפחתנו ההתנדבות עוברת כחוט השני לאורך הדורות. הוריי, שפעלו בוועדי ההורים במוסדות החינוך ובתנועות הנוער, ושגם אני כהורה הלכתי בעקבותיהם, אימצו משפחות של עולים, ואחרי כל מלחמה אימצו משפחות של אלמנות ויתומי צה”ל וליוו אותן לאורך שנים.
אימו של בעלי התנדבה במשך שנים בוועד למען החייל, ובין היתר סרגה עשרות כובעי צמר לחיילים. תיכון קריית חיים שבו למדתי עודד התנדבות לאחר שעות הלימודים ואף נתן לכך ביטוי בהערכה שנרשמה לתלמיד המתנדב בתעודת הציונים. בכך הוא הקדים בעשרות שנים את פרויקט המחויבות האישית שהנהיג לימים משרד החינוך.
לכן בכיתה י”א התנדבתי, בעידוד ובאישור הוריי, אחת לשבוע בסיוע לעיוורים במוסד מגדל אור שהיה סמוך לבית הספר, ואחת לשבוע בסיוע לתלמידים עולים בחבל תענך, שהיה מרוחק מאוד ממקום מגוריי ושאליו וממנו היטלטלתי במשך שעות בתחבורה ציבורית. התנדבות התלמידים אגב לא הקנתה להם הנחות במטלות הלימודיות העמוסות.
כאם התנדבתי לוועדי ההורים במוסדות החינוך באשדוד שבהם למדו ילדיי וכן בשבט הצופים דותן שאליו הם השתייכו. בעלי התנדב לשייטת הצוללות, שהיא יחידת מתנדבים, ובהמשך, כשהיה אמור להשתחרר משירות המילואים, התנדב לעוד כמה שנים לשירות בדבורים. זה כמה שנים הוא פעיל בהתנדבות, כמו יתר חבריו בעמותת דולפין של יוצאי שייטת הצוללות, והוא אחראי בה על האירועים.
היה זה אך טבעי שגם ילדינו יידבקו ברוח ההתנדבות, אלא שהם שכללו אותה – פשוט נידבו אותנו. כשבתנו הבכורה הייתה בכיתה ג’ היא חזרה יום אחד מהלימודים ובישרה לבעלי שכיתתה בחרה בו כדי שיאסוף עבורם עצים ויעשה להם את המדורה בל”ג בעומר.
בננו דחה את שירותו הקרבי בשנה כדי שיוכל לרכז במהלכה, בהתנדבות, את שבט הצופים דותן. שתיים מנכדינו נידבו אותנו לפעילות בבית ספרן. אני סיפרתי שם כמה פעמים על עלייתי לארץ בספינת מעפילים, ובעלי לימד את התלמידים לבצע קשרים ימיים עם החבלים שהעניק להם.
וכמו בחיים, שבהם נסגרים מעגלים. גם בפורים השנה, כמו בארבע השנים הקודמות, קיבלו צוותי הצוללות משלוחי מנות לפורים שנאספו ונתרמו על ידי שכבה ט’ בתיכון אמי”ת רננים ברעננה, ששם לומדת נכדתנו.
