ללמוד לחיות עם זה

כמעט ולא ניתן לדבר על משהו אחר חוץ מאשר על הנגיף ששיגע את העולם. כחודשיים מאז שהוא נכנס לחיינו, החל בידיעות עמומות מסין, ולאט לאט אשר יגורנו השתחל לחיינו.

ברור לכולם שלא מדובר רק בבעיה בריאותית. החשש הבריאותי מרחף מעל, אבל הוא לא מוחשי כמו הדאגה הכלכלית. בעוד שרובנו לא היינו יודעים על הנגיף לולא היינו מתעדכנים בחדשות, את תחילתו של המיתון הכלכלי כולנו מרגישים. איום ההוצאה לחל”ת או פיטורים מרחף על רבים מאיתנו, ומי בכלל מדבר על האתגרים הלא פשוטים של העצמאים בימים אלו?

הציבור החרדי מתמודד עם בעיה מוחשית נוספת – חינוך הילדים. כתבתי לא פעם על מערכת החינוך החרדית, שפועלת כמעט כל השנה גם בימי החופש הגדול. ערך לימוד התורה, וחשוב מכך – המלחמה בבטלה שמביאה לשיעמום ולחטא, מביאים לכך שהשבתת הלימודים היא מאורע נדיר וחריג. כשראש הממשלה מדבר על שירותים חיוניים בלבד, בעיניים חרדיות לימוד תורה וחינוך הילדים הוא שירות חיוני, כמעט כמו שירותי רפואה.

צריך להוקיע כל מקרה של חריגה מהכללים. בסופו של דבר, מדובר על מגפה, והעצירה שלה תתאפשר רק באמצעות אכיפה נוקשה. כל התקהלות מיותרת ומתחכמת ראויה לגינוי חריף, גם זו של חתונות צפופות וגם של בילוי מזלזל בחוף הים. כל יציאה ושוטטות מיותרת מסכנות חיים.

לצד הכאב על הפרות בוטות, אני מבינה את ההתעקשות לשמור על מערכת חינוך חרדית בלתי פורמלית מתפקדת תוך כדי שמירה קפדנית על ההנחיות. בעוד שמערכת החינוך הכללית מעמידה אפשרות של למידה מרחוק, הילדים החרדים לא נחשפים למסכים בכלל, מה שהופך את האתגר למורכב אפילו יותר.

מערכת החינוך החרדית אחראית לא רק על התוכן הלימודי של תלמידיה, אלא גם על מצבם הרוחני בחופשה. ההנחיות של משרד הבריאות נכון לעכשיו הן צמצום היקף פעילות מקומות העבודה. בסביבתי הקרובה רבים מן העסקים שיכולים עדיין לפעול, אף שלא מדובר במתן שירותים חיוניים, עושים כך. המשך העבודה תוך כדי שמירה על הכללים מתקשר למשבר הכלכלי שאותו כולנו חווים. זאת אומרת, יש הבנה והסכמה נרחבת להפחית ולצמצם כמה שניתן פעילויות והתקהלויות. כל עוד אין סגר כללי, המדינה אפשרה לכל גורם במשק להמשיך פעילות תוך כדי שמירה על הכללים.

מקומות רבים מבינים שהמשך קבלת משכורת היא חיונית. היא גובלת בפיקוח נפש. לכן אף שמוטב היה שכל אחד יישאר בביתו, עדיין אנשים שלא יכולים לעבוד מביתם יוצאים לעבודה עד להחלטת ממשלה על השבתה מוחלטת.

לימוד התורה ויותר מכך – שמירה על חינוך הילדים הם שירות חיוני בתרבות החרדית. כל עוד ניתן במסגרת הכללים ובלי לסכן את הציבור לקיים אותו הוא ימשיך להתקיים. ההדגשה היא כמובן במסגרת הכללים – קבוצות של פחות מעשרה אנשים, מרחק של שני מטר בין אחד לשני ושמירה מוקפדת על היגיינה.

אני מאמינה בכל ליבי שהתורה מגנה ומצילה. היא מצילה ומגנה גם כשאנחנו לומדים אותה ביחידות בבית, אולי אף יותר כי בצורה הזו אנחנו מקיימים ציווי נוסף של “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”.

רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"

הבן שלי, בן 11, מתקדם בכוחות עצמו בלימוד גמרא, מסכת פסחים, בין היתר כי ההגעה למקום הלימוד היא בתחבורה ציבורית שממנה רצינו להימנע. בינתיים יש שיעורים טלפוניים מוקלטים, אך זה לא ממש זה.

אך כל עוד אין הסגר מוחלט בהחלטת ממשלה, גם לימוד התורה הקבוצתי הוא חיוני לפי סולם ערכים מסוים, כי כמו שאנחנו דואגים לכלכלה ביום שאחרי, אנחנו דואגים לחינוך הילדים אחרי שהקורונה תחלוף.