צחוק הוא נושא רציני. הבמאי והשחקן צ’ארלי צ’פלין אמר, ”יום בלי צחוק הוא יום מבוזבז”. הסופר מארק טוויין אמר, ”למין האנושי יש רק כלי נשק יעיל אחד, וזה צחוק”, ואילו אוסקר ויילד האגדי אמר, “אם אתה רוצה לומר לאנשים את האמת, גרום להם לצחוק, אחרת הם יהרגו אותך”. והמשורר רוברט פרוסט? הוא אמר, ”אם לא היינו מסוגלים לצחוק, היינו משתגעים”.
לגביי היווה הצחוק מאז ומתמיד כלי להתמודדות. בכיתה י”א סבלתי כמו תלמידים חלשים אחרים מהתעמרויותיו החוזרות ונשנות של מורה למתמטיקה שטיפח את החזקים והפעיל עליי את האג’נדה שלו, ולפיה השפלות מדרבנות ללמוד וישיבה בשורה הראשונה מסייעת להבנה המתמטית.
אז לא רק שזה לא עבד עליי, אלא גם סבלתי מרסיסי הרוק שהיו ניתזים מפיו בעקבות התלהבותו מהחומר או לחלופין כשהיה מתרגז. איך החזרתי לו? כששאל אותי ביום גשום מדוע אני יושבת בכיתה עם מטרייה פתוחה מעל ראשי, אמרתי שיורדות עליי טיפות. התלמידים פרצו בצחוק והתקשו לסיימו, הוא האדים מכעס, צרח וריסס, הוציא אותי מהכיתה וזימן את הוריי. בשיחה למחרת, שבה נכחו גם אימי והמחנכת, תיארתי בין היתר את התעמרותו בתלמידים. למותר לציין שהוא נאלץ לחדול ממנהגיו הנלוזים אם כי הוא חדל בכלל להתייחס אליי, מה שהיה בהחלט לרוחי.
כשהתגייסתי כמה שנים אחר כך, קיבלתי זוג סנדלים צבאיים, שנבצר ממני לנעול משום שאחד מהם היה קטן במידה אחת ולא הוחלף לי, למרות פניותיי החוזרות ונשנות לאפסנאות. כשערכנו חזרה למסדר קבלת אות מלחמת ששת הימים, כשאנחנו נעולות בסנדלים, שאלתי את הרס”ר אם לעמוד מאחורי הקו לפי הסנדל התקין או לפי האצבעות שפורצות מהסנדל שקטן עליי. מאות החיילים פרצו בצחוק, והרס”ר חייך מתחת לשפמו. עוד באותו יום קיבלתי סנדלים חדשים על פי מידתי.
הצחוק הוא טוב לבריאות, ולכן בימים אלה של קורונה כדאי לעצור לאתנחתא ולצחוק קצת על המצב. אז ככה. דווקא בימים אלה של גזרות הריחוק החברתי קראנו בשבת של 21 במרץ את פרשת השבוע “ויקהל”.
אני מתה על חברה קדישא. למה? כי נרגעתי בעקבות הודעתו של יו”ר פורום חברות הקדישא בישראל בריאיון שנערך עמו בסוף השבוע האחרון שאין מה לדאוג ושיש מלאי מספיק של קברים. מה עוד שהוא גם יידע אותנו באותה הזדמנות שלחברה קדישא יש יישומון מיוחד, ווייז של בתי העלמין שנקרא Gravez, שלוקח אותך לקבר יקירך וגם…מראה לך את הדרך ליציאה.
לקורונה, כמו לכל דבר רע, יש גם צדדים חיוביים. לא הצטרכתי לשבור השנה את הראש לגבי המתנות לפסח ועלותן ובאותה הזדמנות גם לחסוך לא מעט כסף. זאת כי לא הצטרכתי, כנהוג במשפחתנו המורחבת זה עשרות שנים, לקנות מתנה משמעותית למי שמארחים את הסדר וגם מתנות צנועות יותר לכל מי שמתארחים בו.
שלא לדבר על כך שנחסכה ממני החוויה השנתית הטראומטית של השהייה במשך ערב ארוך, כי במשפחתנו חוגגים את הסדר כהלכתו פשוטו כמשמעו, במחיצת מי שלא ממש לרוחי, וזאת בלשון המעטה. דווקא הקורונה המגעילה עוררה בי תיאבון מוגבר, אבל יש לי מזל גדול שעליי לקחת במהלך היום חלק מהתרופות הכרוניות שלי על קיבה ריקה.
לא ברור לי איפה הייתה רוח ההתנדבות של בעלי ובני, שמסוגרים איתי בבית, טרום הופעתה של הקורונה בחיינו. הרוח המדוברת מפעמת בהם בימים אלה ביתר שאת עד כדי כך שהם מוכנים להוריד את הזבל בכל רגע נתון ואפילו להרחיק לכת כדי השליך את בקבוקי הפלסטיק למכל המרוחק למחזור.
ועוד משהו. מי היה מאמין שנסיעה לקפלן תשמש לי חוויה חיובית בעליל. אז השבוע, אחרי הסגר ממושך בבית והקפדה על טווח של 100 מטרים, התאווררתי כהוגן כשנסעתי לשם בשמחה, על כביש ריק למדי, לשם מעקב אחר נתוניי ביחידת מחקר שבה אני משתתפת.
צחוק, מתברר, הוא נושא רציני. מחקרים רבים מצביעים על כך שהוא עושה טוב לגוף ולנפש. לדברי הפסיכיאטור ד"ר ויליאם פריי, אחד החלוצים בחקר הצחוק (יש דבר כזה) מאוניברסיטת סטנפורד, הצחוק משפיע בין היתר על מערכות הלב וכלי הדם, על המערכת החיסונית, על המערכת ההורמונלית על מערכת השרירים והשלד, על הנשימה ועל מערכת העצבים המרכזית.
המערכות האלו נהנות מהצחוק, שמוביל לשחרור של אנדורפינים – חומרים כימיים המצויים במוח וידועים ביכולת שלהם לסייע לשיכוך כאבים ולשיפור מצב הרוח. אגב, במחקר של אנשים בגילי 60 עד 70 נמצא גם כי אלו שצפו בקומדיה במשך 20 דקות הראו יכולות זיכרון משופרות לטווח קצר.
ב-1995 הגה הרופא ההודי ד"ר מדאן קטאריה את שיטת יוגה צחוק. זה החל בסשן שלו עם עוד ארבעה משתתפים שפגש באקראי בפארק במומביי והפך לטרנד עולמי מדבק, וכיום יש אלפי מועדוני יוגה צחוק ברחבי העולם, כולל בישראל. בשיטה זו צוחקים צחוק מלאכותי בקבוצה ומשתמשים בו כשיטה לתרגול הגוף, תוך כדי שיש קשר עין בין המשתתפים, והצחוק הזה הופך אמיתי ומידבק.
גם אני התנסיתי בשיטה המדוברת ויכולה להעיד ממקור ראשון שהיא עובדת ועוד איך! שלוש שנים לאחר שהמציא את היוגה צחוק יזם קטאריה את "יום הצחוק העולמי" שנחגג מאז ביום ראשון הראשון של כל חודש מאי ברחבי העולם. אז תתכוננו. עוד קצת… ונוכל לעשות זאת באופן רשמי.
מאז אמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת נערכו מחקרים רבים לגבי ההשפעות של צחוק על הבריאות שלנו, ומהם עלה כי צחוק מוביל לשחרור של אנדרופינים, שהם חומרים כימיים המצויים במוח וידועים ביכולת שלהם לסייע לשיכוך כאבים ולשיפור מצב הרוח. הצחוק תורם לייצור של נוירוכימיקלים, כמו דופמין, הגורמים להרגשה טובה ומספקים שלל יתרונות מרגיעים ונוגדי חרדה.
כשאנחנו צוחקים אנו גורמים להפרשה מוגברת של חלבון מסוג אימונוגלובולין שחוסם את הדרך בפני הורמונים מזיקים, כמו הורמוני סטרס המדכאים את התפקוד של המערכת החיסונית שמגנה עלינו בפני זיהומים.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
הצחוק מגן על הלב כי הוא מרחיב את כלי הדם שזורם בו בחופשיות רבה יותר. פעולת הצחוק במשך רבע שעה שורפת 50 קלוריות (שווה ערך לקוביית שוקולד) וגם זה משהו. צחוק טוב מהבטן גורם לשרירי הבטן להתרחב ולהתכווץ – פעולה דומה לזו שמתרחשת כאשר אנחנו עובדים עליהם בחדר הכושר, וגם שרירי הכתפיים והסרעפת נהנים באותה הזדמנות מאימון קל.
צחוק תורם לזרימת החמצן. כשאנחנו צוחקים, אנחנו נושפים החוצה בעוצמה אוויר רווי בדו-תחמוצת הפחמן, העלול להוות קרקע פורייה להתרבות חיידקים, ונושמים אוויר נקי ומחומצן שחודר לרקמות שלנו. ומידע רלוונטי למי שיחזור לעבודה לאחר ימי הקורונה: מחקר שבדק את ההשפעה של צחוק במקום העבודה מצא כי הומור משפר את התקשורת בין אנשים, את היצירתיות ואת רמת התפקוד הכוללת במקום העבודה.
