בשבוע שעבר, ב-17 לאפריל, ציינו את יום ההערכה השנתי הבינ"ל לעטלף המוקדש להעלאת המודעות לעטלף ולחשיבותו לסביבה. זה הפן השני של מי ששימש עפ"י סברת המדענים כפונדקאי האחראי לווירוס הקורונה שמחולל בימים אלה מגיפה עולמית קטלנית. ולא זו בלבד אלא שב-27 לאוגוסט גם נציין כמו בכל שנה גם את ליל העטלף הבינלאומי.
עפ"י מאובנים שנמצאו העטלף חי בעולם בצורתו המוגמרת כבר 52 מיליון שנה בעוד שבני האדם נמצאים בעולם רק 300 אלף שנה. מידי שנה מכריז האו"ם על שנה שתיוחד להגברת המודעות לסדרה אקולוגית אחרת ומה שמעיד על החשיבות שמייחסים לייצור המיוחד הזה הוא שהעטלף זכה לקבל שנתיים תמימות (2011-2012).
העטלפים הם יצורים חברותיים שחיים בלהקות. ברחבי העולם קיימים למעלה מ-1,200 מינים שונים של עטלפים בהם 3 מינים המכונים בעגה המקצועית "מלקקי דם" (ערפדים) שחיים במרכז אמריקה ובדרומה. אגב, הננשך אינו חש בפעולת הליקוק של העטלף הנמשכת דקות ספורות שכן רוק העטלף מכיל חומר מאלחש.
ישראל נחשבת למעצמת עטלפים שכן חיים בה 33 מיני עטלפים שהם שליש מהיונקים בארץ, זאת לעומת יבשת אירופה כולה בה חיים 39 מיני עטלפים בלבד. אחד מתוך 33 המינים החיים בישראל הוא עטלף פירות המשמשים כמזונו והיתר ניזונים מחרקים. הסיבה למספר הגבוה יחסית של מיני העטלפים בישראל היא ככל הנראה העובדה שישראל נמצאת על קו התפר שבין שלוש היבשות אירופה, אסיה ואפריקה, מה שמאפשר קיום של מגוון רחב של מינים בתנאים אקלימיים שונים.
במהלך הדורות סבלו העטלפים מתדמית גרועה כתוצאה מאמונות טפלות ומיתוסים שהתפתחו בהקשר אליהם כמו למשל סיפור דרקולה הרומני שמציג אותם כמוצצי דם קרים ואכזריים. הצוענים האמינו שעטלף נוצר מנשיקות של שד שקיבלה נערה בשנתה. הסקנדינבים הגנו על ביתם מפני כישוף ע"י נשיאת עטלף חי מסביבו, כאשר לאחר שלושה סיבובים הצמידו אותו אל מעל חלון או דלת.
ההודים האמינו כי כניסת עטלף לבית מסמלת מוות של אדם קרוב. היוונים סברו כי העטלף מלווה את המתים בדרכם אל השאול. הסינים סברו כי פעילותו הלילית של העטלף הופכת אותו למעורר אהבות רדומות ולכן נהגו להכין מאבריו שיקויי אהבה. בסין אגב מסמל העטלף אריכות ימים, שמחה ומזל טוב, היות שהסימנית ל"עטלף" והסימנית ל"מזל טוב" נשמעות אותו דבר.
חמישה עטלפים מסמלים את חמש הברכות: חיים, עושר, בריאות, אהבה והברכה שבמוות טבעי. יש להניח שהסיבה להתפתחותם של האמונות והמיתוסים המדוברים אלה היא עובדת היותם של העטלפים בעלי חיים בעלי תכונות ייחודיות: הם היונקים-ממליטים ומניקים, המעופפים היחידים בעולם. יש להם כישרון להתמצא במרחב בזכות מנגנון איכון הד-אקולוקציה באמצעותו הם משדרים קול אל החלל, ועל פי ניתוח אופי ההד החוזר אליהם הם מסוגלים להבין את מיקומם, צורתם וזהותם של עצמים. את כל זאת הם עושים תוך כדי תעופה, וכך הם מאתרים את מזונם.
הם שוהים בתנוחת התלייה ההפוכה כל זמן שאינם מרחפים והם פעילים בלילה, ובעיקר במקומות חשוכים ואפלים. אך בניגוד לשם הרע שיצא להם, מיוחסת להם דווקא חשיבות אקולוגית רבה ומגוונת. עטלף הפירות מסוגל לגמוע בלילה אחד עשרות קילומטרים של טיסה במהלכו הוא ניזון מכמות פירות אדירה, שיכולה להשתוות למשקל גופו ובד בבד הוא מאביק ומפיץ זרעי פירות למרחקים ארוכים. תרומה נוספת שלו היא שמירת על קיומן של מערכות אקולוגיות במערות בהן הוא חי באמצעות הכנסת חומר אורגני אליהן.
הבעיה היא שבמקביל לתרומתו האקולוגית הוא גם גורם למטרד שיוצרות היריקות שלו. מטרד זה גרם לפני חמש שנים לתלמידי שכבת כיתות ו' בבי"ס אופק ברמלה להמציא רובוט ינשוף שמרחיק עטלפים, ושזיכה אותם במקום ראשון בתחרות של עבודות חקר ופתרון בעיות במדע וטכנולוגיה. הרובוט זיהה תנועת עטלפים הסתובב לכיוונם הקליט את קולותיהם ושלח אותם חזרה לעטלפים וכך שיבש את יכולת הכיוון שלהם. הוא הדליק אור שהרחיק את העטלפים ופיזר ריח של טורפים שמנע מהם להתקרב.
ובאשר לעטלפי החרקים, אלה יכולים לאכול בלילה אחד חרקים במשקל של כחצי ממשקל גופם והם משמשים כמדבירים ביולוגיים כנגד חרקים מהם הם ניזונים כמו: נמלים, חיפושיות עכבישים, עקרבים ויתושים. עטלף חרקים ששוקל 5 גרם מחסל אלף יתושים בלילה.
בארה"ב העריכו את תרומת עטלפי החרקים בחיסכון של כארבעה מיליארד דולר בשנה עקב צמצום השימוש בחומרי הדברה שבשימוש בהם גם מגיעים למזון למים ולאוויר שאנחנו נושמים. לעטלפים תוחלת חיים גבוהה. עטלפי פירות מגיעים לגיל 7-10 שנים ועטלפי חרקים יכולים להגיע ל-30 שנים ויותר. מאחר והעטלפים עלולים להימצא בסכנת הכחדה מבצעת רשות הטבע והגנים ניטור ושימור שלהם וכחלק מכך היא סוגרת לציבור בתקופת החורף מערות המשמשות בתקופה המדוברת ללינת חורף לעטלפים והן נפתחות מחדש לציבור בתחילת אפריל.
בילדותי, בגבעת עלייה- שמו העברי של הכפר ג'בלייה שתושביו הערבים ברחו במלחמת השחרור לרצועת עזה, ששכנה בין יפו לבת ים, שיחקנו, בניגוד להוראת הורינו במחבואים במבנים ההרוסים מסוכנים שהיו בשכונה ובמערות שהיו מתחתם. לכן גם לא יכולנו לשאול את ההורים אם זה נכון שהעטלפים אוהבים להסתבך בשיער בני אדם ולמרות שבגלל זה פחדנו מאוד מהעטלפים נאלצנו בלחץ החברתי להפגין אומץ שלי אישית עלה במאמצים נפשיים לא מעטים. כשנודע הדבר להוריי הם כמובן כעסו עליי אבל באותה הזדמנות גם הוקל לי כשנודע לי שהפחדים שלנו היו לשווא ויחד עם זאת השתדלתי מאז שלא לשהות בקרבת עטלפים.
לפני שנים נסעתי במשלחת עיתונאים לאי פלאוון בפיליפינים, שם הפלגנו במשך שעות בסירות קטנות בנהר פורטו פרינססה שאורכו 8,2 ק"מ, ושהוא הנהר התת קרקעי הפתוח לשייט הארוך ביותר בעולם שהוא אחד מאתרי המורשת העולמית של אונסקו ואחד מפלאי העולם. זו היתה אומנם חוויה מיוחדת במינה כי הנהר זרם בעצם במערה קרסטית ענקית שהרשימה לא רק בגודלה אלא גם ביפי הנטיפים שבה. המראות היו מדהימים.
שטנו בין היתר בהיכל ענק שהמים חצבו בסלע ודמה לקתדרלה שבה עוגב ענק, פסלי קדושים ועוד. מי שקלקלו את החוויה היו מאות העטלפים שהתעופפו מעלינו ומסביבנו וצרחו. מי שריככו את האווירה המתוחה היו חבריי העיתונאים בסירה ושני הפיליפינים שהשיטו אותה, שפרצו כולם מידי פעם בצחוק בעקבות המראה שלי, עטופה בשני אפודי הצלה הקשורים זה לזה, כי בניגוד לאחרים אפוד אחד בלבד לא הספיק כדי להקיף אותי
