שמיניסטיים יקרים, הנה, חלפו להן 12 שנות לימוד, והינכם עומדים לסיים בית ספר ולפתוח פרק חדש בחייכם. מצפות לכם מספר שנים של שירות צבאי, אך חלקכם כבר היום מתחילים לחשוב ולהרהר, מה תעשו כשתהיו גדולים. מחשבות אלה מדאיגות, מטרידות ואנשים צעירים רבים משתפים כי חוששים לעשות טעות גורלית ולבחור בחירה לא נכונה שעלולה להוביל אותם לתהום או למקום חשוך ואפל, שאין ממנו מוצא.
בחירת מקצוע הינו תהליך חשוב ולעיתים כרוך בהרבה קשיים והתלבטויות. הרבה פעמים נער או נערה המסיימים את השירות הצבאי מוצאים את עצמם במצב של בלבול ולחץ נוראי מערפל חושים שאינם מאפשרים להם לעשות בחירה שקולה.
קולות שונים עולים ומהדהדים בראשם של אנשים הצעירים: קול של הורה או של מורה או של חבר/ה שיודע בוודאות איזה מקצוע הוא "טוב" ו"נחשב", ש"נותן פרנסה טובה" וקובע חד משמעית במה הנער או נערה חייבים לעסוק. עם זאת, מהדהד קול נוסף, קול קצת אחר (לעיתים הרבה יותר עדין וחלש) המתחנן בפני בעליו שיש ללכת אחרי הלב, בעקבות העניין, סקרנות, תשוקה, ערכים, ותחושת ייעוד בחיים.
לרוב, הדואליות הזו שמתחוללת בנפשם של הצעירים – הרצון לרצות את האנשים האהובים ולהישמע בקולם כמו גם הפחד המשתק בלהישען על עצמי ולבטוח בצורך האישי.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
יחד עם זאת, קיימת האפשרות שייאלצו לשאת בהשלכות החלטה שעלולה להסתבר כשגויה (ואז לצפות לשמוע הערות עוקצניות מסובבים בסגנון של: "הרי אמרנו לך"), הגורמת לכך שאנשים צעירים מרגישים שעמידה בפני בחירה זו גורמת להם לתחושת קרע פנימי, או כדבריהם – "רצון להתפוצץ", או "להיעלם" – "לא לחשוב יותר מדי ולהיות כבר לאחר ההחלטה".
ברור שהאנשים הקרובים אליכם, דואגים לכם מאוד וממליצים לבחור במקצוע זה או אחר מתוך מניע טהור – שתצליחו לפרנס את עצמכם ואת משפחתכם, שתגיעו למעמד מסוים בחברה, שתהיו מוערכים ע"י סובביכם וכו'. עם זאת, רבים שבחרו ללכת בעקבות קולם של האחרים והתעלמו מצרכיהם הפנימיים, ושלא ידעו לעכל ולקבל את הרצונות האישיים שלהם, מרגישים משום מה בחוסר סיפוק מתמשך, בדכדוך ובאפתיה, ואף עשויים להקדיש שנים ארוכות ביציאה מתוך מבוך שבתמימות נקלעו אליו ובחיפוש אחרי משמעות בחייהם. חלקם אומנם ימשיכו בבטחה, תוך כדי שכנוע עצמי מתמשך שהנתיב הנבחר הינו נתיב טוב, נכון ובטוח, אך בסופו של דבר יתאכזבו באמצע הדרך ויחפשו לסטות לכיוון אחר, ולצערי לא תמיד ידעו לאן.
ואכן, כיום אין זה נדיר, שאדם, בשנות השלושים או הארבעים (מוקדמות או מאוחרות) לחייו מחפש דרכים לשנות את נתיב חייו . אף על פי כן, שינוי זה בגיל מבוגר אינו פשוט וקל, ועל מנת להתמודד עמו, האדם חייב לאגור כוחות, להיאזר בסבלנות, אומץ (במיוחד כשיאלץ לעמוד מול האישה או הבעל ומול ילדיו ולהסביר את החלטתו הבלתי צפויה) ובנוסף להשקיע סכום כסף לא מבוטל כדי להוציא את השינוי לפועל. כתוצאה מכך, ישנם לא מעט אנשים, החוששים מהמהפך הנתון בשל פגיעה אפשרית באורח חייהם האישיים ובאורח החיים של יקיריהם, מנזק בתקציב המשפחה, מטלטול רגשי של בני הבית ובכלל מערעור של כל מה שהשיגו. לעיתים הם נמנעים מלהניח לעצמם לחוש ספק ובלבול ובוחרים בכובד ראש להמשיך באותו התחום שבחרו בקלות דעת לפני יותר מעשור.
עיסוק בתחום זר ורחוק שנות אור ממאפייני האישיות שמייחדים אתכם, אשר לעיתים אף סותר בדרישותיו את תפיסת העולם והערכים האישיים שלכם, יעורר אצלכם לרוב תחושות תסכול, עצב, לחץ, וחוסר סיפוק מחייכם. שהייה בסביבת אנשים בעלי עמדות וערכים שאינם תואמים את השקפת עולמכם, תגרום לכם לריחוק רגשי מהם, ועקבות זאת, תעורר הרגשות של חוסר שייכות – מה שיוביל לתחושות בדידות ואכזבה עמוקה.
אנשים בדרך כלל לא אוהבים את השונה, והם יתאמצו בכל כוחם לשכנע אתכם שאתם לא בסדר, יספרו לכם על מגרעותיכם (גם על כאלה שמעולם לא התקיימו אצלכם), יאשימו אתכם בכל צרותיהם, יזלזלו, ישפילו ולאט לאט יורידו לכם את הדימוי העצמי שלכם. אדם המתמודד עם הסביבה שאינה מכילה ונוסף על הכל, עוינת כלפיו לאורך חודשים ואף שנים, ילמד לאט לאט גם הוא לפקפק בעצמו, בתכונותיו האישיות, ולהטיל ספק בחוזקותיו. הוא אף יתחיל לשתף פעולה עם התיוג שקיבל (שברוב הפעמים רחוק מהמציאות) ולראות גם הוא את עצמו כ: "אדם בלתי נעים, לא חברותי, מתנשא, תוקפן, כאינו יודע לבצע את הנדרש בעבודה, איטי בחשיבה וכו'".
הלחץ היום יומי בהתמודדות עם מצבים בלתי נעימים במקום העבודה, יגרום בסופו של דבר למרמור וחוסר סיפוק מהקיים ויוביל לשינויים חדים במצב הרוח, ולהתפרצויות זעם המופנות כלפי האנשים הכי קרובים ויקרים לכם – בני משפחתכם.
אותם האנשים, אשר בוחרים במקצוע בשל מניעים כלכליים או שמתמקדים בתחושת בטחון שמשרים תנאים שהם לכאורה "טובים ונוחים", יתאכזבו עמוקות לצערי – זאת גם במידה ויצליחו לפתח קריירה ענפה בתחום עיסוקם. הם לעולם לא יחושו הנאה ושמחה מעשייתם ולעולם לא יחוו את האושר העילאי שממלא אדם הפועל מתוך תחושות ייעוד והגשמה עצמית. די מהר הם יצטרכו להשלים הריקנות שקרבם בדרכים אחרות: בגידות בקשר הקיים, שתיית אלכוהול, שימוש בתרופות אנטי-דיכאוניות או בחומרים פסיכואקטיביים, התמכרות להימורים, שופינג וכו'. בסופו של דבר, אותן הדרכים לשימור עצמי עשויות להרוס ולפרק את כל מה שהשיגו, שלמענו הקריבו את עצמם.
על מנת להצליח במקצוע, ולהפוך לאוטוריטה, למומחה בתחום הנבחר, ונוסף על כך, להנות מתענוגות החיים ומפרנסה טובה, תצטרכו להשקיע ולפתח את הכישרון הטמון בכם. תהליך זה לקראת מימוש ייעודכם בחיים, עשוי להימשך זמן מה, ואף יעלה לכם לא מעט כסף (כאשר תיאלצו ללמוד, לעבור הכשרות, לקרוא ספרים בתחום הנ"ל ולעבור השתלמויות) אך לסיפוק שתקבלו מכל העשייה שלכם, מההכרה במשמעות חייכם, מתרומתכם ומהשפעתכם על העולם – לא ישתווה דבר.
רק אדם שמבצע את עבודתו מתוך אהבה ותחושת ייעוד, יכול לקרוא לעצמו אדם מאושר.
גלוזמן וספרה. צילום: דרה גלוזמן
כעת, בואו נתעמק בתהליך בחירת מקצוע: איזה מקצוע עליכם לבחור על מנת להצליח ולהנות מעבודתכם, וכדי לחוש אושר, שלמות ובטחון בחיים ובעשייה.
נסו לחשוב ולהיזכר בעיסוקים היומיומיים שלכם. מה אתם עושים שגורם לכם להרגיש סיפוק, שמחה ולעיתים גאווה בביצוע פעולה או המשימה כלשהי? יכול להיות שאתם נהנים מבניית מטוסים או תכנות משחקים, או שמא אתם נרגעים כאשר אתם מעסיקים את עצמכם בעבודות יצירה, בשירה או בנגינה? ייתכן אף שאתם אוהבים להשקיע בנדל"ן או בבורסה – ואולי בכלל אתם מרגישים שאתם מתעוררים לחיים רק כאשר אתם נרתמים לעזור לאחרים?
בדרך כלל תחום העיסוק שהכי מרצה ומספק אתכם, זהו בעצם התחום בו אתם יכולים להגשים את עצמכם, להתפתח ולהתקדם בעתיד. בתחום נבחר זה, תעדיפו באופן טבעי להתעמק ולהתמקצע: תקראו אין ספור ספרים ומאמרים, תעברו לימודים אקדמיים ו/או הכשרות והשתלמויות נוספת (קרוב לוודאי שלא תסתפקו בקורס אחד). ברגע שתאפשרו לעצמכם לעסוק בתחום שיש לכם אליו משיכה פנימית, אתם תצליחו למלא את ייעודכם בחיים.
אם בכל אדם יש ייחודיות משלו וטמון בו כשרון כלשהו, מדוע מעטים האנשים שמצליחים להגשים את עצמם? עבודתי ארוכת השנים עם מטופליי בקליניקה, הביאה אותי לתובנה מעניינת: מה שמבלבל ומטעה הרבה מאוד אנשים, זוהי הרגשת הקלות ואפילו ההנאה מהעיסוק. השקעה מינימלית מבחינה פיזית או רגשית לעיתים מביאה אנשים למסקנה המוטעית, שמשימתם היא פחות חשובה ואינה מהותית כלל.
משום מה, חשיבות העיסוק הרבה פעמים מוערכת ע"י אנשים על פי המאמצים המושקעים בביצועו. ואילו הקלילות ואף העונג שבביצוע המשימה נתפסים בצורה מזלזלת. "אם זה בא לי בקלות, קרוב לוודאי שזה בא בקלות לכל השאר" – מכריז בביטחון המטופל שיושב מולי. כשאני פונה אליו ומבקשת לדעת, האם כל סובביו מצליחים לצלות סטייק ולהגיע לאותה רמת העסיסיות מושלמת או לתפור חליפה בת שלושה חלקים, לראשונה הוא מתחיל להרהר ולערוך השוואה אובייקטיבית בינו לבין אחרים ואף לזהות את הכישרון הייחודי שלו, וכך, לקלוט שאנשים אחרים הרבה פעמים לא ירצו לעסוק באותו התחום, וגם אם ירצו, לא בהכרח יצליחו במה שבא לו בקלות.
אני מזמינה אתכם להתמקד בצדדים החזקים ובמעלותיכם על מנת להגיע לייעודכם בחיים: אנא, חזרו בדמיונכם בזמן והזכרו בעצמכם בגיל צעיר יותר, בגיל 9-12. נסו להיזכר, במה הייתם עסוקים כל היום, מה אהבתם לעשות? מה בא לכם די בקלות וביצעתם זאת בהצלחה רבה? (יכול להיות שתמיד הייתם לוחמי הצדק וידעתם לעמוד על שלכם ואף לשכנע אחרים בצדקכם? או שאולי נהנית מקריאה וניתוח טקסטים? או יכול להיות שהייתם "הפסיכולוג של החבורה", כאשר כל חבריכם שיתפו אתכם בבעיותיהם האישיות שלהם וביקשו את עצתכם. אולי בכלל נהניתם לאפות עוגות מגיל צעיר? וכו'.
היזכרו גם בספרים שקראתם או בסרטים בהם צפיתם בעונג רב. אילו תכונות אופי בלטו בדרך כלל אצל הגיבורים שהערצתם? על מה הערצתם אותם? אולי אפילו חלמתם לפתח תכונות אופי אלה בעצמכם?
מדוע אני מבקשת מכם להיזכר ולהתמקד דווקא בגיל כה צעיר? מפני שבעבודתי רבת השנים עם ילדים בגילאי בי"ס, למדתי לגלות שעד הגעתם לגיל 12, הם שופעים כנות, אותנטיות ומאוד מחוברים לעצמם: לצרכיהם ולאהבותיהם. לרוב, אין להם ספקות והתלבטויות לגבי מה שמשמח או מעציב אותם. לעת בגרות, היכולת "להבין את עצמי" הולכת ומצטמצמת. כולנו עוברים תהליך של חיברות (סוציאליזציה) וחשיבה על מקצוע ממקום נקי וטהור משתנה למשהו טכני ומלאכותי, כאשר המתבגר מתחיל להתייחס ולהעריך מקצוע זה או אחר במונחים של "יוקרתי" "נחשב" וכו'.
אני מזמינה אתכם לחשוב היטב, לזהות ולאתר תכונות אשר בולטות בכם (למשל: קליטה מהירה, סבלנות, התמודדות במצבי לחץ, דאגה לאחרים, אכפתיות, אהבה למספרים, קפדנות, דיוק, ניתוח אנליטי, הקשבה, יכולת טובה להבעה עצמית בכתב ו/או בע"פ וכו'). זכרו, שמדובר בתכונות המיוחדות לכם, ונסו לחשוב על מקצוע שיהיה תואם לאישיות שלכם, מה שיוביל אתכם בבטחה למימוש עצמי. שמרו על עצמכם, והזהרו מלכפות על עצמכם מקצוע שלעולם לא יהיה שלכם, שסותר את מי שאתם ומנוגד לערכים האישיים שלכם.
חשבו והכינו רשימת מקצועות שיכולה להתאים לכם, התייעצו עם אנשים שכבר נמצאים בלימודים במסגרת אותו התחום או באלה שעוסקים בו באופן פרקטי, על מנת לוודא שאתם מבינים היטב את דרישות המקצוע, ושוב – שהוא תואם לכם ולאופי שלכם. לאחר שבחרתם במקצוע שאתם מעוניינים לעסוק בו, תיבדקו לעומק את תנאי הקבלה למקצוע. האם המקצוע הנ"ל מחייב בגרות מלאה? באיזה ממוצע? האם הוא מצריך לימודים אקדמיים, או לימודי המשך במכללה/אוניברסיטה/בית ספר אחר? כמה שנים? הינכם מוזמים להיכנס לאתר של אותו בי"ס או מחלקה באוניברסיטה/מכללה ולהתעניין בתנאי קבלה.
במידה וקשה לכם לזהות את החוזקות והעוצמות שבכם, את הייחודיות והכישרונות אשר מאפיינים אתכם, ואתם עסוקים בהאשמות עצמיות ובטוחים שצריכים לשמוח על כל הצעה שתקבלו במקום העבודה או במוסד הלימודים – אנא שקלו זאת שנית. אל תתעלמו מעצמכם, הרי אם לא תדאגו לאושר שלכם, אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומכם. תקדישו לכך זמן ומחשבה – מדובר בחיים שלכם. במידה והינכם מרגישים קושי לקבל החלטה נכונה עבורכם, תפנו לטיפול פסיכולוגי/פסיכוטרפויטי. לעיתים, רק בזכות הטיפול יש לנו אפשרות להכיר את עצמנו ואפילו להתאהב בעצמנו, באותן התכונות שרק קומץ קטן מסובבינו כבר מכיר ומוקיר.
מאחלת לכם הצלחה רבה בבחירת מסלול חייכם!
באהבה,
ילנה גלוזמן – מטפלת זוגית ומשפחתית
MA – בפסיכולוגיה חינוכית יישומית – ייעוץ חינוכי
מחברת הספר "משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית, 2020. את הספר ניתן לרכוש ברשת חנויות סטימצקי
