במוצאי שבת האחרונה התקיימה הפגנה ענקית בתל אביב. לכאורה הפגנה “לא פוליטית” שהתמקדה בעיקר במצוקה הכלכלית הקשה של כל כך הרבה אנשים, בדגש על ציבור העצמאים. אבל הרי ידוע שזאת מחאה של כולנו. אנשים נאנקים תחת העול והחוב הכלכלי האדיר שהצטבר בהיעדר היכולת להתפרנס עקב סגר ממושך ופגיעה בתנאים. בתקשורת המרכזית דיווחו על כמה אלפים בלבד, בפועל, מי שהיה ברחובות יודע שהיו שם הרבה יותר, היו עשרות אלפים. אבל עובדות לחוד ותקשורת לחוד.
מה שגרם לכל כך הרבה אנשים לצאת לרחובות היה הזעם המצטבר והכאוס שפוקד את הארץ. הכותרת אומנם הייתה בדגש כלכלי, אך למעשה כל ראשי המחאות התאחדו יחד כי המאבק הוא מאבק על החיים של כולנו. ביניהם, מחאת הריבון שדורשים לאפס את השלטון, מדובר במחאה עממית, א-מפלגתית שדוגלת באחדות ואפס אלימות ומייצגים את העם על כל הקשת ואף ניסחו מסמך דרישות מדויקות מהממשלה.
כבר חודש שמחאת הדגלים השחורים במצור על בלפור ונלחמים כדי להציל את הדמוקרטיה. רובם אנשים מבוגרים, כאלו שנלחמו במלחמות, הפעם נלחמים שוב וישנים שם על הרצפה כדי לוודא שהם משאירים לדור הבא פיסת חירות.
הכל פוליטי
הרבה דיברו על האם זה פוליטי או לא, ורבים מסתייגים מהאפשרות שהם יהיו קשורים במשהו פוליטי. פוליטיקה נחשבת ולא בכדי, למשחק הכי מלוכלך שיש, בטח בימינו, משחק של בגידה, זיוף, מרמה, הבטחות ללא כיסוי, וניתוק מהציבור אותו לכאורה אמורים לשרת.
מה זאת פוליטיקה בכלל? בהגדרה, פוליטיקה היא כל פעילות בתוך קבוצה שמטרתה לקבל החלטות מחייבות הנוגעות לכלל הקבוצה, תוך ניסיון לגשר על הפערים הקיימים בין חברי הקבוצה. פוליטיקה קיימת היכן שיש חילוקי דעות בתוך קבוצה ובמובנה הרחב היא השפעה על החברה, על ידי הכוחות הפועלים בה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
על פי הגדרה זו כל פעילות אנושית היא פוליטיקה, שכן כל הפעולות המתבצעות על ידי האדם הן חברתיות. כל פעולה בכל תחום שהוא של החיים, היא פעולה בעלת משמעות פוליטית, גם בלא קשר ישיר לתחומים השונים בהם הפוליטיקה עוסקת, וכל מעשי הפרט מושפעים מההתרחשויות הפוליטיות בחברה.
כשמדברים על תרבות פוליטית, מדובר ביחס של האזרחים לפוליטיקה ולפוליטיקאים עצמם ולמה הם מצפים מהם. התרבות הפוליטית בישראל פשטה רגל. שורר חוסר אמון עמוק בין העם לשלטון ולשיטה שפשוט לא עובדת, לפחות לא למען העם.
החוק הוא כזה, כאשר קיימת הסכמה כללית – לא יכולה להתקיים פוליטיקה. אם רק היינו מסכימים… אז מי יכול לומר על הפגנה שהיא לא פוליטית?
בנוסף, ברחבי הארץ מתקיימות הפגנות של ציבור העובדים הסוציאליים, כבר שבועיים שהם שובתים, במחאה על תנאי השכר, העומס הגובר והאלימות כלפיהם. עבודה סוציאלית – מקצוע עם יחסי ציבור הכי גרועים שיכולים להיות.
הרבה אנשים לא יודעים בכלל מה זה. מדובר במטפלים עם תואר ראשון, שני והכשרות רבות בפסיכותרפיה, כמו פסיכולוגים, רק בלי הפרסטיז’, שהרבה פעמים מטפלים באנשים במצבי קיצון ומצילים נפשות. ממש. אין להם בחברה שלנו את ההילה לה זוכים הרופאים. אבל הם מצילים חיים מאחורי הקלעים. חיים ששקופים לרבים מאתנו. המקצוע הזה דורש מעורבות רגשית ומפגש עם החלקים הכי קשים וכואבים בחברה האנושית, דברים שרובנו לא רוצים לראות או אפילו לדעת.
זה לא מקצוע שהולכים אליו מתוך רצון להצליח או להרוויח, אלא מתוך רצון לסייע ולהרבות טוב. בתרבות שלנו אין למקצוע הזה סקס אפיל. זה ניכר ראשית לכל בגישה של השלטון הקפיטליסטי שמהלל כוח, כסף ומעמד, לכן לא מפתיעה הזילות לעוסקים במלאכה, זה מסוג הדברים שעלולים לשעמם שלטון שכזה.
רק שתדעו, שבכל רגע בו מתקיימת שביתה, ושיהיה ברור שהיא הכי מוצדקת שיש, המשמעות היא שילדים רעבים או חווים התעללות מינית ופיסית ואין שם אף אחד עבורם, נשים מוכות, זקנים שנותרים ללא כל מענה, נוער בסיכון שכל יום ברחוב הוא סכנת חיים ממשית, אנשים שחווים אובדן ומאבדים את יקיריהם בבתי החולים ואין מי שתומך בהם ועוזר להתמודד עם הקושי האדיר.
על האלונקה ומתחתיה
וכמו עם ציבור המורים, גם כאן, שר האוצר החדש אומר להם שזה הזמן שלהם ‘לתת כתף’, כלומר ‘להיכנס מתחת לאלונקה’. כבר הרבה זמן שמבקשים מהציבור הרחב להיכנס מתחת לאלונקה.
אבל מתי אתם שם למעלה, במקום הזה בו כל מי שמתיישב על כיסא שוכח למה הוא התיישב מלכתחילה, ושוכח את כל ההבטחות שהבטיח, מתי אתם תתנו דוגמה ותיכנסו מתחת לאלונקה? להיכנס מתחת לאלונקה אומר שאתם תוותרו על חלק משמעותי בשכר שלכם ותעבדו בלי הפסקה ובלי פגרה וחופשות, בכל זאת, אנחנו בזמנים קשים, מה לא תיכנסו מתחת לאלונקה? לא תתנו כתף?
בסופו של דבר, כולם אומרים את אותו הדבר בין אם מדובר במחאת העו”סים, מחאת הריבון, או הדגלים השחורים. לכולם פשוט נמאס מרמיסת זכויות יסוד, מהאטימות השלטונית, מהמצוקה הכלכלית, מהבזבזנות הממשלית, מהשחיתות השלטונית, מהשיח הפלגני ומהתעלמות מרצון האזרחים. כולנו רוצים להיות עם חופשי בארצנו.
יש גם הרבה אנשים שיושבים בבית ופוחדים פחד מוות להגיע מחשש להידבק בנגיף, אבל הנגיף המסוכן ביותר כבר פוגע בכולנו וממנו ימותו הרבה יותר אנשים. יום אחד כולנו נמות. זאת עובדה. איך זה יקרה, מתי וממה אין לדעת. אבל כרגע, אנחנו חיים ומה שעומד לנגד עינינו זה איך לחיות ואם אפשר ברווחה.
