מי שרוצה לפורר מחאה או ביקורת כלשהי ינסה להכניס גורם נוסף ובמקרה התמידי אלו ההורים. תמיד זעקתם היא אותנטית, מן הבטן ואף עמוק יותר, מן הרחם. כנגד כל טיעון שיביא הורה למען ילדיו נטיית הלב של כולנו תהא נתונה לו ורק לו כמייצג אותנו ההורים, וכשילדיו מייצגים את בנינו ובנותינו. אסטרטג משובח תמיד ישכיל לקחת את ההורים לצד שלו ולהתל בהם, כשהוא ירצה לכסח ארגון או אג’נדה כלשהי.
לכך בדיוק אנו עדים השכם והערב ובשיא הכוח מתחילת הקורונה. היה את מנכ”ל האוצר מר באבד שזלזל בציבור מורותיו של בנותיו והותיר אותן לשיני ההורים לשיסוי יחד עימו. מה רבה טעותו וטעות ההורים? ראשית, כל יום (מלבד בחופשות גם הכפויות) הוא יאלץ לראות לנגד עיניו את צוות ההוראה של יוצאי חלציו עד סיום י”ב.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקליקו כאן לאפליקציית "כאן דרום – אשדוד"
טעות ההורים הייתה לקחת חלק בשיסוי הכוללני מבלי לשים לב, שהמלחמה שלהם בכלל זהה למלחמתם של צוותי ההוראה, הנושאים את האלונקה וגם נמצאים תחתיה. מה כוונתי? הרי הסיפור מאז קום המדינה שציבור הנשים המועסק במגזרים גדולים במשק נועד להיות בייביסיטר כדי לאפשר לבני הזוג לצאת למלחמה על א”י ולעבודה לכלכל את הבית.
הכל היה מוסדר ללא שביתות כשהחצי הנשי היה בבית והגברי בחוץ. אט אט צמחה תנועת הנשים והנשים יצאו גם הן מביתן לסייע בכלכלת הבית. אבל מה? שכחו להחזיר את בני הזוג למנן את העבודה בבית, כלומר, שכרן יצא בהפסדן גם נותרו על כתפיהן האלונקות כשהן יצאו מתחת לאלונקה על מנת לסייע לפריון המשק, לפריון הבית ולזכות בפרי יכולתן המקצועית שלא נופלת לרגע משל אותם גברים שיצאו לפניהן.
מה רבה התדהמה שאותן אימהות שהצטרפו לאותו משק ארצי, כועסות על אותן נשים-מורות שרוצות לסמן באותיות ברורות את גזרת שכרן ואת הכבוד למעמדן ולתגמל אותו באופן הראוי להן, לנשים בכלל ובטח כשזה בסופו של יום נוגע לרווחת כל פרי בטן שיגיע אליהן לאלונקה, סליחה לכיתה.
השבוע ברשת החברתית קראתי להורים לחבור לדבר הטבעי, אלינו, אל צוותי ההוראה ואל המזכ”לית המייצגת אותנו. הסברתי את תורתי שהיא בסיסית “אחדותנו בכוחנו” ואותו הכוח הוא של כולנו. האינטרסים שלנו משותפים. נכון יותר לומר שהחלומות שלנו משותפים. ואם אנחנו מסוגלים לחלום אותם יחד נגשימם. יחד נוכל למנף את הנושאים החשובים לבנינו ולבנותינו, ומהם?
בריאות – שכל מי שנכנס למערכת החינוך יהא בריא בגופו ובנפשו – זה בנפשנו!
מבנה כיתה – כיתות קטנות עד 20 תלמידים. הרי קורונה אחת דייקה אותנו לראות על מה נאבק צוות ההוראה: על נפשו וחיוכו של הילד/ה. הרי ללא אור בעיניו, הנובע מנשמתו, לא נוכל ליצוק תוכן פדגוגי. כל עוד לאקלים הכיתתי לא יהיו את התנאים לבשלותו האמיתי למורה לא יהא את הזמן המיטבי להכיל כל ילד/ה בכיתתה. להתבונן לו בעיניים, לשיר עמו ואט אט להכניסו למסגרת היצירתיות בחשיבה.
תוכניות הלימודים – כמה נושאי לימוד צריך להשאיר וכיצד באמת ללמדם. אנחנו צריכים לדבוק בחוויה בלמידה, בחשיבה מחוץ לקופסה, בנתינת כלי האוריינות סביב תחומי הדעת. כל אלה צריכים מינוף והתבוננות אחרת התואמת למאה ה-31. כשבסופו של יום הערכת התלמיד תהא חלופית תוך עבודת צוותים והגשת פרויקטים פרקטיים לחייהם, ששם יעבדו את מימדי החשיבה השונים לכדי תפארת פרי יצירתם בין אם היא אומנותית, מתמטית, מדעית ועוד.
תקשוב – לא להאמין עד כמה אנחנו נמצאים מאחור. מדינת ישראל, המייצאת מוחות לעמק הסיליקון ועוד, היא מדינה שצוותי ההוראה בה נשארו מאחור ועימם תלמידיהם. זו הזדמנות נדירה להכשיר את הלבבות ואת עובדי ההוראה לשנות הוראה למאה הבאה. בעקבות זאת השיעורים המתוקשבים יראו אחרת תוך שדרוג תוכניות העבודה להוראה מקרוב ומרחוק: סינכרונית וא-סנכרונית. בקיצור, תם עידן ספר ומחברת- היידה לאייפדים בלמידה, כשכל מקום בארץ מרושת ומונגש לפריחה הדיגיטלית.
ערכים – שיח מכבד, שיתופיות והכלה: אם אנחנו יחד לא נלמד הורים, ילדים, צוותי הוראה והנהלה לנכס לעצמנו את הכלים הסובלניים תוך שיתופיות על מנת לקדם את השיח המקדם לעבר הגשמת חלומותינו, לא נצליח לעולם לחנך את בנינו ובנותינו לכך. כל דברינו ימשיכו ליפול על אוזניים ערלות ודברינו יהיו כמס שפתיים.
עצמאות מחשבתית – החלום הנוסף הוא שנוכל להביע את עצמנו( בכבוד!) כל אחד ואחת בתוך מערכת החינוך משר החינוך ועד אחרון התלמידים, המורים וההורים. שיהיו תחנות ביניים בהן כולנו עוצרים ,חושבים, מודדים ובוחנים את החלום שאותו אנו מנסים לרקום. להגיע ממקום של כבוד זה אל זו ואל מקצועיותו או אז נצליח להתניע מהלך ארצי חוגג בו העצמאות הניהולית תוכל לשאת את בתי הספר לפירות נוספים ועמוקים יותר. התנאי הוא שנסמוך באמת ובתמים על המופקדים על מלאכת החינוך עם ילדינו ונאפשר לכולם לפרוח.
המאבק האמיתי על עתיד ילדינו הוא של כולנו ביחד: ההורים וצוותי ההוראה. אנחנו לא אויבים אלא אוהבים את עבודתנו, את בניכם ובנותיכם שמשעת הבוקר ועד ליל הם גם שלנו. המאבק שלננו המרות לממש זכויות בסיסיות לעבודתנו יצליח לממש גם את ההצלחה בחינוך לבוגר המיטבי. הפעולות הן משותפות לכולנו: הורים, מנהלים/ות מורים/ות, תלמידות ותלמידים. רק יחד בשילוב ידיים נצליח לממש חלומות. האגרופים הם אלה שיפוררו אותם.
