במסגרת הגיליון האחרון והחגיגי של "כאן דרום", החלטנו לחזור אחורה ולעשות כבוד לאנשים שעבדו בעיתון לאורך השנים. אז מה יותר מתאים מאשר לראיין את כתב הספורט הבולט בעבר של הספורט האשדודי, שהוא במקרה גם אבא שלי, יוסי אחאבן?
יוסי, 52, התחיל את הקריירה העיתונאית שלו בשנת 1989 בעולם הספורט בעיתון הארצי "חדשות" הארצי ובמקומון "כאן דרום". בהמשך, הקריירה שלו התרחבה גם למדורי הרכילות והחדשות השונים בתקשורת הארצית והמקומית, והיא כוללת שלל סיפורים וחוויות מצחיקות ומעניינות שאני שומע בבית מגיל קטן. כיום יוסי הוא הבעלים של משרד פרסום ויחסי הציבור "המרכז הישראלי לפרסום", כבר מעל ל- 20 שנה. הקריירה העיתונאית של אבא שלי והדרך שהוא עשה היא השראה עבורי, במיוחד כשאני מבחין בהערכה הרבה לה הוא זוכה מכל דמות ספורט בעיר.
יוסי, מה דעתך על סגירת עיתון "כאן דרום"?
"אין ספק שזה עצוב מאוד. הסגירה של 'כאן דרום' מסמלת את סוף עידן העיתונות הכתובה, במיוחד במקומונים ולדעתי זו רק סנונית ראשונה. לצערי כנראה שיהיו עוד עיתונים ומקומונים שיסגרו. העתיד לא נראה ורוד במיוחד והמגמה עוברת לאתרי האינטרנט ובמיוחד לרשתות החברתיות".
מה לדעתך השתנה בין עיתונות הספורט של פעם להיום?
"פעם היו הרבה פחות כלי תקשורת שמסקרים אירועי ספורט. בעיתונות הארצית היה את ידיעות, מעריב וחלק מהזמן גם את עיתון 'חדשות' שבו כתבתי, ועוד 2-3 מקומונים. היום בנוסף לעיתונים יש אין ספור אתרי אינטרנט וערוצי ספורט בטלוויזיה שמסקרים באופן שוטף את אירועי הספורט, מה שפעם אפשר היה רק לחלום עליו. בתקופה ההיא היה רק את ערוץ 1 ששידר ספורט פעמיים או שלושה פעמים בשבוע. אני זוכר שלדרבי האשדודי בליגה א׳ בשנת 1989 הגיע צוות של ערוץ 1 שנקרא אז הטלוויזיה הישראלית לשדר כתבה של 5 דקות וכל העיר התרגשה מזה".
מה ההבדלים בין הספורט האשדודי של היום לבין של פעם?
"הבדל של שמיים וארץ. קודם כל בכדורגל האשדודי של שנות ה-80 וה-90 היה הרבה יותר קהל, הרבה יותר אוהדים שהיו מעורים ומעורבים בכדורגל האשדודי. היו גם הרבה יותר כדורגלנים אשדודים בקבוצות, מה שבקבוצות של היום קשה למצוא. היה כמובן גם הרבה יותר עניין, תחרות ויריבות ספורטיבית בין הפועל ועירוני, מה שאמנם חזר בשנים האחרונות עם ההקמה של הקבוצות האלו מחדש אבל זה עדיין לא אותו דבר, מדובר במשהו הרבה יותר קטן ממה שהיה פעם".
איך התחלת את דרכך ככתב ספורט?
"בשנת 1989, אחי שהיה גדול ממני בשנה היה כתב ספורט בעיתון "חדשות". הוא בדיוק השתחרר מהצבא ואני הייתי חייל, ואחרי כמה חודשים הוא החליט לטוס לעבוד בארה"ב. שבוע לפני שהוא טס, רכז הכתבים בעיתון התקשר אלינו הביתה לחפש אותו (לא היו אז פלאפונים) ואני עניתי לשיחה. התחלנו לדבר, שאלתי אותו מי יסקר עכשיו את הספורט באשדוד אחרי שאחי יטוס לחו״ל וכשהוא אמר שהם מחפשים מחליף ישר הצעתי את עצמי. אחרי שהוא שאל אותי כמה שאלות הוא אמר: 'אתה יודע מה? לך תסקר אתה את המשחק השבוע'. כך התחלתי את הקריירה. אחרי המשחק הראשון שסיקרתי לעיתון 'חדשות', התקשר אליי ברק סרי שהיה אז העורך של כאן דרום והציע לי לכתוב גם ב 'כאן דרום' במקביל ל 'חדשות' הארצי. כמובן שהסכמתי".
ספר על הקריירה העיתונאית שלך.
"אז כמו שאמרתי, התחלתי בשנת 1989 בעיתון 'חדשות' הארצי, ובמקביל ב 'כאן דרום'. בשנת 1993 'חדשות' נסגר ועברתי לעיתון 'הארץ', בנוסף הייתי עורך הספורט של המקומון 'השבוע באשדוד' והתחלתי שם את מדור הרכילות הראשון מאז ומעולם באשדוד, לו קראתי 'ברבארים'. הייתי למשך תקופה מסוימת גם עורך הספורט של 'יבנתון' ועורך המקומון 'חדשות אשדוד'. בשנת 1995 הקמתי את משרד הפרסום שבבעלותי עד היום".
ריאיון אחד שאתה זוכר במיוחד.
"עשיתי הרבה ראיונות מעניינים וקשה לבחור, אך היה ריאיון אחד שהתלהבתי ממנו במיוחד. בתחילת דרכי כעיתונאי, היה משחק בליגה הארצית בין הפועל אשדוד לבית"ר ירושלים. בית"ר בדיוק ירדה מהליגה הלאומית לארצית ואלי אוחנה שהיה הסמל הגדול של המועדון והכוכב הכי גדול בארץ, חזר ממכלן הבלגית כדי לשחק בבית"ר ולהחזיר אותה לליגה הבכירה. השגתי את מספר הטלפון של הבית שלו והתקשרתי אליו. אשתו דאז ענתה לי ואמרה לי שהוא בדיוק יצא אבל נתנה לי את מספר הפלאפון שלו. באותה התקופה כמעט ולא היו פלאפונים בארץ, ולמי שהיה, היה משלם גם על הדקות בשיחות הנכנסות. אוחנה, כיאה לכוכב גדול החזיק פלאפון. התקשרתי אליו, הוא היה באוטו ולהפתעתי הוא ענה והשיב לכל השאלות באריכות ובסבלנות. התרגשתי מאוד. הוא היה הכוכב הגדול ביותר במדינה, ומעבר לכך אני אוהד בית"ר ירושלים והערצתי אותו מילדות. הוא התראיין באריכות ובאדיבות והרגשתי שהגשמתי חלום".
איזו כתבה שלך עשתה הכי הרבה רעש?
"היו הרבה כתבות כאלה, אני לא זוכר אחת מיוחדת. השתדלתי תמיד לעשות כתבות שיעשו רעש ובגלל זה גם הרבה פעמים היה קשה לי לעבור ברחוב רוגוזין, המקום בו אוהדי הכדורגל היו יושבים רוב היום. כשהייתי עובר תמיד היה להם מה להגיב. באותם ימים לא היה פייסבוק, הפייסבוק של אז היה המדרכה של רחוב רוגוזין שהיו בו כמה בתי קפה ובו היו יושבים אוהדי הכדורגל של העיר. היו הרבה מקרים שאחרי כתבות שלי הייתי עושה סיבוב ארוך מהמדרכה השנייה כדי לא לקבל הערות ותגובות מהאוהדים".
משחק שנכחת בו וזכור לך במיוחד.
היו הרבה. זכורים לי במיוחד הדרבים האשדודים של תחילת שנות ה-90, בכל דרבי 6000-7000 אוהדים היו ממלאים את אצטדיון ה יא׳. בנוסף היו גם את שני משחקי המבחנים בשנת 1992 שהשאירו את הפועל אשדוד בליגה הארצית. המשחק הראשון היה באצטדיון בלומפילד מול קריית שמונה והפועל אשדוד ניצחה 1-0 משער של חיים אזולאי, והמשחק השני היה באצטדיון רמת גן והפועל אשדוד ניצחה 1-0 משער של יגאל כהן. היה במשחקים האלו מתח נוראי. לכל משחק נסעו 8000 אשדודים שבסוף המשחק רקדו עם השחקנים על הגדרות".
מי היה המרואיין האהוב עליך?
"ללא ספק רפי נידם. איתו לא היה משעמם אף פעם, כל ריאיון איתו היה מעניין, מצחיק וצבעוני. היום כבר אין מרואיינים כאלה. פעם הוא כעס על משהו שכתבתי וכשהגעתי לאימון של הקבוצה הוא נתקל בי ואמר: 'חכה חכה, עוגייה לא תקבל ממני! ואני יש לי הרבה מטעמים!'
גם מיכאל שרביט היה אחלה של מרואיין. פעם אחת עירוני אשדוד נסעו לבית מלון לפני משחק חשוב. כשהם חזרו שרביט נשאל איך היה המלון, אז הוא אמר: 'היה מצוין! זה מלון 5 כוכבים!', לאחר בדיקה, התברר שהמלון הוא רק 4 כוכבים, וכששרביט שמע זאת הוא אמר: 'כן, המלון 4 כוכבים ואני הכוכב החמישי'."
עם איזה דמויות מהספורט באשדוד נשארת בקשר עד היום?
"עם המון. אולי לא בקשר שוטף אבל עם כל מי שסיקרתי אני ביחסים טובים".
מה הסיפור הכי מצחיק שיש לך מהעבודה כעיתונאי?
"סיפור מצחיק שהיה לי בתחילת הדרך: היו שמועות שמוטי איווניר, שהיה אז שחקן בכיר בליגת העל עומד לחתום בעירוני אשדוד. ההנהלה של עירוני אז לא מיהרה לנדב פרטים ואני ניסיתי לברר את העניין ולהשיג סקופ. אני זוכר שבאחד הערבים התקשרתי לבית של אחד השחקנים הבולטים בעירוני, בלי קשר לעניין של איווניר. אבא שלו ענה לי ואמר שהוא לא בבית והתחלנו לדבר על הדרך. הוא אמר לי שהוא היה בעירייה, ראה שם את מוטי איווניר ועופר מזרחי והוא לא ידע בדיוק מה הם עשו שם. עופר מזרחי היה אז כוכב גדול במכבי חיפה, ואני בשיא ההתלהבות כתבתי ידיעה: 'מוטי איווניר ועופר מזרחי בדרך לעירוני אשדוד'. למחרת הידיעה הופיעה בכותרת ראשית בשער האחורי של עיתון 'חדשות' ועשתה הרבה רעש. אחר כך התברר לי שלגבי עופר מזרחי הוא סתם עבד עליי, אבל מוטי איווניר באמת חתם בסוף בעירוני אשדוד, ככה שיצא לי חצי סקופ וחצי ברווז עיתונאי.
עוד סיפור מצחיק שאני זוכר: בתקופה היא כמעט כל אוהד כדורגל בעיר ניסה להראות שהוא מקורב לקבוצות, יודע פרטים אחרים ובעל מילה בהחלטות. היה אימון של הפועל אשדוד ואחד האוהדים שהיה די בריון, הגיע לאימון והתלונן על שחקנים ששיחקו במשחק ולא היו טובים וטען כי בספסל היו טובים יותר שלא שיחקו. בתגובה הנהלת הקבוצה אמרה לו: 'מה אתה מתערב? אתה לא קובע כלום.' למחרת, ההנהלה והשחקנים הגיעו לאימון וראו שהוא שפך בטון בכניסה למגרש וכתב עם האצבע על הבטון את השם שלו ושהוא קובע בלעדי בהפועל אשדוד".