בן ממשיך

רוני ואדר אוואט

אדר אוואט (20) הוא דור שלישי במשפחה של כדורגלנים. סבו ז’אן קלוד שיחק כחלוץ מרכזי בהפועל אשדוד בשנות ה-60 וה-70 ולאחר מכן אימן שנים רבות בעירוני אשדוד ובהפועל אשדוד. גם אביו רוני (49) טיפח קריירת משחק כבלם, שיחק בקבוצת הבוגרים של עירוני אשדוד ועלה עמה מליגה ב’ ועד הליגה הלאומית, הליגה הבכירה בזמנו. אוואט אף ענד את סרט הקפטן של קבוצתו לאורך תקופות שונות, אך נאלץ לפרוש בגיל 29 לאחר שנפצע בברכו.

רוני, נשוי ואב לשלושה ילדים, משמש כיום עוזר מאמן במ.ס אשדוד ועובד בעיריית אשדוד ברשות הספורט העירונית. באופן טבעי, רוני הוא היד המכוונת בקריירה של בנו אדר.

צילום: אורי קריספין

השניים חולקים את אותו חדר הלבשה במ.ס אשדוד, רוני מעמדת העוזר ואדר כבלם הקבוצה. “במקרה שלי, אני באמת לא צריך ללכת רחוק כדי לראות את הבן שלי משחק”, מודה רוני לשמחתו. “הבן שלי נמצא איתי באותה קבוצה, וזה הכיף הכי גדול. עד העונה שעברה במחלקת הנוער, כמובן שהלכתי למשחקים שלו והייתי מעורב ומעודכן בכל מה שקורה איתו”.

על העזרה והמעקב מקרוב מספר רוני: “אני משתדל לתת לו כלים שיעזרו לו להתפתח, כמו למשל מאמן פיזיולוגי פעמיים בשבוע עבור אימונים ספציפיים לכושר הגופני. מנסה לתת לו הכוונה והסבר כדי שיוכל להתאים לרמות הגבוהות בכדורגל. כרגע הוא בתחילת התהליך. אני מאמין שעם הזמן הוא יבין את הצורך בעבודה קשה, סבלנות ומוכנות כדי לקבל הזדמנות ולהוכיח שהוא ראוי לשחק ברמות הגבוהות בזכות עצמו”.

איזה ערך מוסף אתה נותן לו כאבא שהוא גם עוזר מאמן?

“זה בעיקר לתמוך בו בתקופות הפחות טובות, להסביר שמשחק כדורגל הוא מאוד דינמי ומשתנה לשחקן כדורגל. לפעמים כאבא/מאמן זה לא פשוט לראות את הבן מתקשה ולא משחק. לשמחתי, במחלקת הנוער זה כמעט ולא קרה לאדר כי הוא היה קפטן ושחקן מוביל בכל הקבוצות”.

גם מבחינתו של אדר, שעשה העונה את המעבר מנוער לבוגרים, הדברים נשמעים זהים: “התרומה של אבא שלי לקריירה שלי זה לא משהו שאפשר להסביר במילים. ההכוונה שלו, הייעוץ, השקט והביטחון שהוא משרה בי שאני תמיד מסוגל ויכול. אבא היה שם מגיל קטן ותמיד נמצא שם, הוא בעצם האיש המרכזי בקריירה שלי”.

צילום: אורי קריספין

גם אדר מבין שהשנה, בשונה מהעונה שעברה, אביו קרוב אליו יותר מבחינה מקצועית: “היום הוא מכוון אותי בצורה יותר ספציפית כי הוא נמצא איתי באימונים יום—יומיים, זה לא משהו שלא יודעים או רואים, לעומת שנים קודמות שהוא היה בתור אבא שצופה מהצד. הוא נותן הערות, מנסה לשדרג ולשפר את הביצועים שלי. מסיפורים ששמעתי אבא שלי בקריירה שלו היה איש של עבודה קשה והשקעה”.

מירו, אמיר ורן בן שמעון

סביר להניח שאת מירו בן שמעון (55) אין חובב ספורט שלא מכיר, גם אם הוא משתייך לדור הנוכחי שלא זכה לראות אותו מככב על כר הדשא. הקשר האחורי זכור היטב ואף ידוע כעת כאחד מגדולי השחקנים שידעה הפועל אשדוד המיתולוגית, שבה גדל ובמדיה שיחק במרבית הקריירה שלו. שחקן העבר הספיק לבלות גם במכבי יבנה ובמדי היריבה העירונית מכבי עירוני אשדוד בטרם תלה את נעליו.

לאחר פרישתו ממשחק החל בן שמעון קריירת אימון שכללה את קבוצות מ.ס אשדוד, הפועל אשקלון, הפועל קטמון, הפועל כפר סבא, עירוני ראשון לציון והכוח עמידר רמת גן, כאשר הישג השיא שלו היה העפלה בלתי נשכחת לגמר גביע המדינה עם הפועל אשקלון בשנת 2007/6, ושם הפסיד להפועל תל אביב רק בפנדלים.

מירו בן שמעון

מירו, נשוי ואב לשישה ילדים — שלוש בנות ושלושה בנים — מטפח בבית שני כדורגלנים. הצעיר בהם הוא המגן השמאלי אמיר בן שמעון (23), שזכור היטב כשותף להישארותה של הפועל אשקלון בליגת העל אשתקד, זאת לאחר שיובל נעים שלף אותו מהפועל ירושלים והביא אותו לשחק בליגה הבכירה. עוד קודם לכן החל אמיר את דרכו בקבוצות הילדים והנוער של מ.ס אשדוד, ובעונה הראשונה שלו בבוגרת סבל מביש מזל לאחר שקרע את הרצועה הצולבת ובאופן אכזרי נעדר חצי שנה מהמגרשים. כעת, לאחר חצי עונה טובה באשקלון, הוא עדיין מחפש את התחנה הבאה שלו.

אמיר ורן בן שמעון

“אני מקווה שהמקום הבא שלי יהיה מקום שיאמין בי ויוכל לתת לי את הכלים להצליח”, הוא אומר. “אני חושב שאני לא נופל מאף מגן בליגת העל. אני רעב להצליח ואני בטוח אוכיח את זה”. ארבע שנים מפרידות בין אמיר ובין אחיו הגדול רן (27). רן, חלוץ בליגה א’, משחק במדי מכבי כפר קאסם ומיתג את עצמו בשנים האחרונות כאחד החלוצים הטובים בליגה השנייה והשלישית. אשר לתרומה של אבא מירו לקריירת המשחק שלהם, לשניהם אין בכלל ספק.

אמיר: “חד משמעית, אבא שלי הוא המודל לחיקוי בשבילי, קודם כול כבן אדם. הוא מעבר לאבא. בכל תחום בחיים, בכל דרך חשיבה אני לומד ממנו הרבה מאוד, מקשיב ומתייעץ איתו על הרבה דברים”.

רן: “מסכים עם אמיר. אבא זו דמות שעיצבה אותי בעצם למה שאני היום”.

איזה טיפים הוא נותן לכם?

אמיר: “אבא שלי תורם לי המון בכדורגל, הוא מדבר איתי אחרי משחקים כמאמן ולא כאבא. זה אומר שהוא מאוד אובייקטיבי ולא חוסך בביקורת, כשצריך לתת בראש הוא נותן. הוא מכוון אותי הרבה, יש לו יתרון על הורים אחרים כי הוא מאמן ושיחק כל חייו במקצוע”.

רן: “הוא תורם לי בידע, אם זה להסביר לי את התפקיד שלי בצורה הכי טובה שיכולה להיות ולהבין אותו בצורה טובה יותר. הוא תרם לעיצוב האישיות שלי, להתנהלות שלי כשחקן כדורגל. מכוון בעיקר במילים ובדיבור, מה כן ומה לא, מה יותר טוב ומה פחות. מה שהספקתי לשמוע עד היום מהמון אנשים בתחום הכדורגל שאני פוגש זה שאבא היה קודם כול שחקן מצוין, סמל ומנהיג בעל אופי חזק ובעיקר וינר שאף פעם לא היה מוותר”.

גם האב הגאה עצמו לא חסך במחמאות לשני בניו: “מבחינתי כאבא, כל זמן שהם עושים את המקסימום ומתנהלים כמו שצריך כספורטאים, זה כבר הישג. הם מבחינתי כבר הגיעו רחוק. מכאן, כל אחד שהמזל והכישרון שלו יובילו אותו. לא כל אחד מגיע לברצלונה ולאירופה, אני שלם עם הדרך שלהם ואשמח שהם ימשיכו ככה”.

מי נחשב לכישרון גדול יותר בילדות?

“כל אחד היה כישרוני בתפקיד, בגיל ובקבוצה שלו. גם רן וגם אמיר סומנו במחלקה שלהם ככאלה שיכולים להצליח. לאן זה הוביל, זה כבר עניין אחר. מאז שהם היו קטנים אני מלווה אותם. היו זמנים שהייתי נוסע לבאר שבע, משם לאשדוד ואז לתל אביב, עוצר בלוד או ברמלה, רק כדי להספיק לראות את כולם. הייתי מחלק את עצמי וחי אותם. אמנם אני קשור לכדורגל, אבל הייתי עושה את זה כהורה שמלווה אותם ותומך בהם, מעיר פה ושם, משתדל לא להתערב הרבה”.

יצא שדיברת עם מאמנים או התערבת בשיקול דעת שלהם?

“מעולם לא דיברתי עם מאמן והתערבתי. תמיד צידדתי במאמנים, תמיד ביקשתי שיהיו קשים עם הילדים שלי ויענישו אותם, תמיד ביקשתי שיעמדו על המשמר וייתנו להם ערכים. אני רק מקווה שהם מבינים שכדורגל זה לא הכול חיים ויש מעבר. אני מאמין שאמיר עוד לא אמר את המילה האחרונה, הוא עוד צעיר. אני שמח שרן נמצא איפה שהוא, הוא קיבל החלטות נכונות בקריירה. הוא עשה את שלו בלאומית, נתן גולים, מיצה את עצמו למרות שהוא יוכל יותר”.

נאור ודור גלילי

נאור גלילי (50) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ ומזוהה בעיקר עם הצד הצהוב של העיר אשדוד. גלילי, שהתחיל את הקריירה כילד דתי שברח בשבתות מהישיבה אל מגרש הכדורגל, צבר במהלך הקריירה שלו 121 שערים.

אחדים משעריו של גלילי, ששיתף פעולה עם יגאל זריהן בחוליית ההתקפה של הקבוצה, היו ציוני דרך בהיסטוריה של עירוני אשדוד. החשובים שבהם היו שער הניצחון מול הפועל קריית שמונה שהעלה את הקבוצה לליגה הראשונה בעונת 1997/96 והשער הראשון בניצחון 0-2 מול הפועל פתח תקווה ברבע הגמר בעונת 1998/97, שהעלה את הקבוצה לראשונה בתולדותיה לחצי גמר גביע המדינה.

החלוץ האימתני רשם גם עונה אחת במדי היריבה העירונית הפועל אשדוד ואף שיחק במהלך השנים במכבי יבנה, בית”ר תל אביב, הפועל באר שבע ובני יהודה תל אביב. לאחר שפרש ממשחק השלים תואר שני, שימש בתפקיד מנכ”ל מ.ס אשדוד ומאוחר יותר פזל גם לענף הכדורסל כשהפך ליושב ראש קבוצת הנשים של מכבי אשדוד במשך שבע שנים. כל אלו לא הפריעו לו לגדל כדורגלן שילך בדרכו שלו.

גלילי רשם את בנו דור (20) למחלקת הילדים והנוער של מכבי תל אביב. וכיום, כשהוא בגיל בגרות, חתם בקיץ האחרון על חוזה לשלוש שנים בקבוצת האם שלו. נוכח הקושי בלהעניק דקות משחק בקבוצה בסדר גודל של מכבי, דור הושאל לבית”ר תל אביב, ושם יקווה לרשום את עונת הפריצה שלו. “בגלל שזו השנה הראשונה שלי בקבוצת בוגרים, אז הציפיות שלי הן לשחק כמה שיותר ולצבור ניסיון”, מספר דור. “מקווה להגיע כמה שיותר רחוק עם הקבוצה וכמובן להבקיע שערים”.

במה אבא מצליח לתרום לקריירה שלך?

“כמו כל שחקן עבר, יש לו את הניסיון. הוא היה במקומות שאני נמצא בהם. הוא נותן לי עצות איך לעבור דברים. אם הוא רואה משהו לקוי, אז הוא מעיר כי הוא רוצה שאני אשפר, אם זה בקטע מקצועי, מנטלי, אפילו בקטע התנהלותי. כמעט ולא יצא לי לראות אותו משחק, ראיתי בעיקר קטעי וידאו שלו. ממה שאני זוכר ויודע הוא היה החלוץ הכי טוב שהיה בעירוני, גולר לפי מה אנשים שאומרים לי, חלוץ רחבה טיפוסי”.

הקשר בין גלילי האב לבן הוא קשר הדוק, הקרבה ביניהם מתבטאת היטב גם בליווי על המגרש. “אני אבא מאוד צמוד”, מספר נאור. “הולך לכל משחק בכל מקום בארץ. גם בנוער, גם בנבחרת הנערים, גם בנבחרת הנוער וגם עכשיו בבית”ר תל אביב”.

אתה אבא אמוציונלי במשחקים?

“אני לא מהאבות שתראי צועקים במשחק, מתלהמים או מעירים הערות שליליות. הדבר היחיד שאני עושה במהלך משחק זה לעודד אחרי פעולה טובה וגם לא טובה, כמו החמצה. בסוף משחק כשאנחנו יושבים, אני מדבר איתו על כמה נקודות שאני חושב שהוא צריך לשפר. כשהוא היה יותר צעיר הייתי עושה רישומים באייפון ולאחר מכן הייתי מדבר ומסביר לו. הייתי אומר לו בדיוק מה לתקן ומה לא. הוא מבין ועושה את זה”.

מה זה אומר כדורגלן עבר שעכשיו הוא אבא של שחקן כדורגל?

“זה קשה. זה מתח מטורף. כשאני שחקן, אז אני מפיג את המתח בריצה או במשחק, ויש לי יכולת השפעה. אבל עכשיו יכולת ההשפעה שלי היא מאוד אפסית. זה לא תלוי בי”.

לאיזה מקומות אתה רואה אותו מגיע?

“הפוטנציאל של דור מילדות היה להגיע לטופ, לרמה הגבוהה ביותר. בתכנונים שלנו היה שדור ישחק כבר עכשיו בקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב ולא בבית”ר תל אביב, אבל כמו שאמרתי קודם, יש דברים שהם לא בשליטה שלנו. בשנתון שלו, 1997, הוא נחשב לאחד השחקנים המבטיחים בכדורגל הישראלי, אבל בין הבטחה לתוצאות כרגע יש עדיין פערים. הוא שחקן מוכשר, ואני מאמין שבשנתיים הקרובות אחרי שהוא ירגיש נוח בבוגרים, אז הוא יגיע לטופ. אני יודע שיש הורים שיש להם נטייה לפתח ציפיות ולהגזים, אבל אני מנסה להיות אובייקטיבי כאחד שעבד בכדורגל. השמים הם הגבול בשבילו אם הוא ימשיך לעבוד קשה ויתמיד”.

יגאל וניב זריהן

111 שערים כבש החלוץ האימתני יגאל זריהן (49) במהלך הקריירה שלו, ולא לשווא הותיר חותם בדמות מלך השערים של עירוני אשדוד בכל הזמנים. 12 שנה הוא שיחק בקבוצת הבוגרים של הצהובים ואף הספיק לרשום עונה אחת גם בקבוצה המאוחדת מ.ס אשדוד.

הוא נחשב לאליל האוהדים כאשר זכה לכינוי "יגאל טורבו" ונחשב לאחד משחקני ההתקפה הגדולים ביותר שידעה עירוני אשדוד. לאחר פרישתו ממשחק פעיל אימן במשך ארבע עונות במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד, ובשנת 2008 הוביל את קבוצת הנוער לזכייה בגביע המדינה לנוער.

בנו ניב (23) הפך אף הוא לכדורגלן מצליח, שכיום עושה חיל בהפועל באר שבע וכבר הספיק לזכות בתואר אליפות במדים האדומים. כבר בגיל צעיר זריהן ג’וניור סומן כהבטחה גדולה, כאשר גדל במחלקות הנוער של מ.ס אשדוד.

אבא יגאל ליווה אותו לכל אימון ומשחק ודאג לעקוב מקרוב אחר ההתפתחות של הילד. “אני בהחלט מלווה ותומך בו מגיל צעיר, ולא רק בתחום הספורטיבי”, הוא מספר כיום. “עד היום אני הולך לראות משחקים שלו, כמה שמתאפשר לי. בשלב הזה של הקריירה שלו אין לי הרבה טיפים בשבילו. הוא כדורגלן מקצוען, ובהפועל באר שבע הוא מקבל כבר את כל מה שצריך. אצלי הוא מקבל בעיקר חום, אהבה ובית חם. כמו כל אבא גאה שרוצה שהילדים שלו יצליחו, אז גם אני רוצה, רוצה שהשמים יהיו הגבול בשבילו, הוא יכול להגיע למקומות הכי רחוקים”.

הבן, שמשחק כיום כאמור בבירת הנגב והתאושש רק לאחרונה מפציעה, לא שוכח מי האיש שדחף אותו למה שהוא היום. “אבא שלי הוא מושא להערצה בשבילי, גם בכדורגל וגם בחיים האישיים. הוא תורם כשהוא נותן לי הערות בונות וגם יודע להחמיא ולעודד כשצריך. מגיל קטן הוא מכוון אותי בכל דבר שקשור לכדורגל. אני יודע שהוא היה חלוץ גדול וסקורר ובנוסף שהייתה לו מהירות אדירה. לא הספקתי להיות במשחק שלו, אבל ראיתי המון סרטונים שלו וגולים”.