שתי קבוצות האוהדים של העיר אשדוד – הפועל ועירוני – כבר כוססות ציפורניים בציפייה עצומה לרגע שבו תישמע שריקת הפתיחה שתוציא לדרך את משחק הדרבי הגדול.
ההצגה הכי טובה בעיר היא קודם כול עבור האוהדים הנאמנים של שני המחנות, שהעבירו את השבוע האחרון בהתרגשות, במתח ובדריכות שיא לרגל חזרתו של הדרבי המיתולוגי. הכרטיסים נמכרו באלפים ונחטפו ממוקדי המכירה השונים, ובאצטדיון הי”א הטירוף אמור להגיע לשיא עם כמויות קהל אדירות ביחס לליגה הנמוכה ועם תפאורות ססגוניות שיעניקו גוון מרהיב.
צילום: אורי קריספין
לדרבי הראשון לפני שנתיים הגיעו 4,000 צופים, לדרבי השני הגיעו 3,000, והצפי כעת, לאחר שנה של נפקדות, הוא ל-5,000 אדומים וצהובים. כאשר על הכף מונחים לא מעט פרמטרים חשובים כמו גאווה, יוקרה, שלטון וכוח, אפשר בהחלט להבין מהיכן נובע רצון האוהדים לנצח בדרבי ולהוכיח מי הקבוצה הטובה בעיר.
התלמידים ירצו ללכת למחרת לבית הספר עם חיוך מרוח על הפנים ולהקניט את אוהדי היריבה, והבוגרים יותר יעדיפו להגיע עם חשק למקום העבודה. ויש כאלו שעבורם מדובר בהרבה יותר ממשחק כדורגל או שלוש נקודות: מיתר חן, פרץ בן משה ועטרה בוטבול סמואל, אוהדי עירוני אשדוד, שהתקשו לעצום עין בימים האחרונים ולחשוב על משהו אחר מלבד הדרבי. כך גם אלון פרקש, איתי דזיקובסקי וכפיר אלמליח מהצד האדום. בשבילם, כמאמר הקלישאה, הדרבי הוא מעל הכול. זה בדיוק הרגע שהם חיכו לו זמן רב.
אוהדי עירוני יחפשו לרמוס בפעם הרביעית ברציפות את הפועל, ואילו אצל האוהדים באדום מכוונים רק לדבר אחד: נקמה. כדי להיכנס לעובי הקורה ולהבין בדקדקנות את היריבות הגדולה בין הצדדים ואת התחושות בכל מחנה הפגשנו הייטיקסט, ראש צוות ב-DHL, מזכירה רפואית, משנה למנכ”ל באופיס דיפו, טכנאי גז ומנהל בחברה ציבורית ושמענו מהם מה יותר חשוב עבורם: לנצח בדרבי או לעלות ליגה, מה הם שונאים אצל היריבה מעבר לכביש, איזה מעשה מטורף הם מוכנים לעשות כדי לנצח בדרבי ואם היו לוקחים איתם לליגה א’ את המתחרה העירונית. לא נתקלנו ביותר מדי יחסי אהבה.
צהובים: “דרבי זה מלחמה”; אדומים: “נחזיר את השליטה בעיר”
מיתר חן (27), פרץ בן משה (34) ועטרה בוטבול סמואל (24) הם מאוהדיה השרופים של עירוני אשדוד. הם מלווים את הקבוצה בכל המשחקים, בית וחוץ, ונחשבים לצהובים בנשמה. כמוהם גם אלון פרקש (44), איתי דזיקובסקי (37) וכפיר אלמליח (40), שמייצגים את הצד האדום. אחרי סיעור מוחות אצל השישייה, הלחץ בהחלט מבעבע והמטרות המשותפות הן שתיים: ניצחון בדרבי ועליית ליגה.
עטרה סמואל. צילום: אורי קריספין
חברים, דרבי על הפרק. איך התחושות?
חן: “מרגישים את זה בכל מקום בגוף ובכל מקום בעיר. יש התרגשות והרבה דריכות. אם השחקנים והצוות המקצועי דרוכים ברמה שאני דרוך, אז אני יכול להיות רגוע”.
בן משה: “אני מרגיש מעולה, ההקמה של עירוני אשדוד החזירה לי את ההתרגשות מכדורגל. שום דבר אחר כבר לא מעניין”. בוטבול סמואל: “ההתרגשות בעיצומה, דרבי זה אירוע שאוהדי שתי הקבוצות מחכים לו ומייחלים לניצחון”.
כפיר אלמליח. צילום: אורי קריספין
פרקש: “התחושות הן של התרגשות, לחץ, ציפייה. חיכיתי לזה מאז הדרבים האחרונים, שלא היו מוצלחים בלשון המעטה. בנינו קבוצה שאמורה להחזיר לנו את השליטה בעיר”.
דזיקובסקי: “יש התרגשות עצומה. זה משחק שמעיר את כל העיר, כולם מדברים על המשחק הזה. אני מקווה מאוד שהמגרש יהיה מלא. מי שיגיע יעבור חוויה של פעם בחיים”.
דו-קיום ביציע. צילום: אורי קריספין
אלמליח: “אותי באופן אישי המשחק הזה מצליח להחזיר עשרות שנים אחורה. אני אישית לקחתי מאוד קשה את עניין האיחוד, וביחד עם הקמתה של מ.ס אשדוד הפסקתי להגיע למשחקי הכדורגל. לי לא היה נראה הגיוני שהסמל, הצבע והדגל יוחלפו, והכול צריך להמשיך כאילו לא קרה כלום. לא הצלחתי להתחבר לקונספט הזה והלכתי עם הלב, כי בשבילי הפועל אשדוד זה לא משהו שאפשר היה להעלים סתם ככה. יש מתח, לחץ, עצבים, זה משהו שהיה מאפיין מעמד כזה עוד ממשחקי הדרבי בתקופה של הפועל אשדוד המיתולוגית, וזה גם משהו שחזר בגדול עם הפועל אשדוד הנוכחית”.
מה זה בשבילכם דרבי וכמה חשוב לכם לנצח?
חן: “הדרבי מעל הכול זו לא קלישאה. הרבה מונח על הכף, הן מבחינת היוקרה והן מבחינת הטבלה. השנה אנחנו מגיעים לדרבי בפיגור שתי נקודות, ולדרבי יש השפעה מכרעת על המשך העונה. תשעה שחקנים שלנו עזבו לאדומים אשדוד, רובם בשביל סכום זעום. אני לא רוצה לראות אותם חוגגים, ויותר מזה, רוצה להראות להם שיש דברים שכסף לא קונה”.
אלון פרקש. צילום: אורי קריספין
בן משה: “חשוב לנצח כי המטרה היא לעלות ליגה. הדרבי זה משחק פיקנטי ומלא עניין, אבל עם כל הכבוד לדרבי, אותי מעניין לעלות ליגה בכל מחיר”.
בוטבול סמואל: “דרבי זו מלחמה. מבחינתנו, השנה הדרבי הוא זה שיכריע בין שתי הקבוצות הכי חזקות בליגה, וכמובן שמקווים לצבוע את העיר בצהוב”.
פר. בן משה. צילום: אורי קריספין
פרקש: “דרבי זה הדבר הכי חשוב שיש לי בתור אוהד הפועל אשדוד. זה משהו שהיה חסר כל השנים, זה בשבילי הדבר הכי חשוב שיכול להיות בימים אלו”.
דזיקובסקי: “בשבילי, דרבי זה עוד משחק חשוב בדרך למטרה, למרות שיש הרבה אוהדים שלא יסכימו איתי. אני חושב שלעלות ליגה יותר חשוב, אז אני אומר שאנחנו גם ננצח בדרבי וגם נעלה ליגה בסוף העונה”.
אלמליח: “מבחינתנו, ניצחון בדרבי בעזרת השם יהיה מעין סגירת מעגל והחזרת העטרה ליושנה”.
איזה דבר מטורף הייתם מוכנים לעשות כדי לנצח את הדרבי?
חן: “לרוץ בחוטיני סביב המגרש. הכי קלישאתי, אבל הכי קיצוני שאקיים”.
בן משה: “לא צריך שום דבר מטורף, מנצחים את הדרבי”.
שהטובה יותר תנצח. צילום: אורי קריספין
בוטבול סמואל: “לא הייתי עושה משהו מטורף, כי הטירוף יהיה ביציע. נעודד 90 דקות ללא הפסקה, זו הדרך הטובה ביותר לתמוך בשחקנים ולהעביר את הטירוף מהיציע לדשא”.
פרקש: “מוכן לעשות הכול לנצח את הדרבי הזה. כל ההשקעה בקבוצה, בעידוד, בהגעה לכל מגרש, זה כלום לעומת הדרבי בכלל והדרבי הזה בפרט”.
דזיקובסקי: “אני לא עושה דברים מטורפים, אבל אני מאוד רוצה לנצח את הדרבי”.
אלמליח: “בואי נאמר שאני מאוד מקווה שלא יצטרכו להעמיד אותנו האוהדים במבחן בנושא הזה, כי ממה שאני שומע מחבריי זה משהו שאנחנו מוכנים לעשות הכול בשבילו”.
צהובים: “הפועל זו עירוני ב’” – אדומים: “עירוני שחצנים, אנחנו כאן על אפם וחמתם”
היחידה שניתן להצביע עליה כמתונה וסלחנית היא הבחורה שבחבורה, אוהדת עירוני, עטרה. להבדיל ממנה, בין החבר’ה הצהובים והאדומים לא שוררת אהבה של ממש. לא מעט התנגחויות נרשמו בין הצדדים במשך השנים האחרונות, כולל לקיחת שחקנים, מאמן ואינטריגות הדדיות. לכל צד “בטן מלאה” על השני, וכעת לפני המפגש הלוהט בדרבי הם מתפנים לסגור חשבונות.
מה אתם לא אוהבים אצל היריבה?
חן: “שהם לוקחים 30 שקלים לכרטיס לאישה בדרבי”.
בן משה: “שזו עירוני ב’. לקחו את כל השחקנים שדקה לפני קיללו ושחקנים ששרו שירים מאוד מיוחדים על הפועל”.
איתי דזיקובסקי. צילום: אורי קריספין
בוטבול סמואל: “אני לא כל כך מתעסקת ביריבה חוץ מלהתעדכן בתוצאת הסיום שלה. אני לא אוהבת את המקרים שבהם היריבות הופכת לשנאה שאינה ספורטיבית, ולא משנה מאיזה צד זה מגיע. יש דברים יפים שהמועדונים כולים לעשות ביחד, והטורניר המשותף לילדי בית הספר לכדורגל שהתקיים בחנוכה הוא אחת הדוגמאות לכך. בעיר הזאת יש שתי קבוצות שיש להן אוהדים, ואני מאמינה שאם נשמור על כל היריבות בתחום הספורטיבי, שני הקהלים ימשיכו לגדול עד שנגיע לדרבי אשדודי אמיתי בליגת העל”.
פרקש: “לא אוהב את השחצנות של חברי ההנהלה שלהם. כאלו שהעריכו שנתפרק אחרי הדרבי הקודם, ועל אפם וחמתם אנחנו כאן לפניהם עם המאמן הכי טוב בליגה שעשה אותם ולקחנו אותו אלינו”.
דזיקובסקי: “אני אוהב להתעסק בשלי ולא ביריבה, מה שקורה שם לא מעניין אותי. אני משקיע את כל כולי בהפועל אדומים אשדוד”.
אלמליח: “האמת שיש משהו שמאוד חורה לנו האוהדים בהתנהגות ובהתנהלות של חלק לא מבוטל מהקהל בצד השני, ואני אסביר: אצלנו הקבוצה הוקמה בעקבות הגעגועים לתקופה ההיא ולהפועל אשדוד המיתולוגית וקיימת בזכות האהבה שלנו אליה, ככה גם מרבית השירים שלנו מנוסחים. בצד השני, לעומת זאת, לנו יש את התחושה שכביכול הכול מונע משנאה, מלחמות ורוע. כל זה בא לידי ביטוי אפילו במנהג שהקבוצות מקיימות בכל סיום משחק. אצלנו משתמשים בשיר ‘שנים רבות שלקחו לי אותך, ולא הספקתי לשכוח, ועכשיו מתחילים מחדש’. ואילו בעירוני הטקס מתקיים סביב השנאה שלהם אלינו ועם שיר של ‘בכל יום אני מודה לאל שבעיר אשדוד, אין הפועל’. חייב להגיד שאם עירוני היו עוברים רק חצי ממה שאנחנו עברנו בעונה הראשונה, הם כבר מזמן היו מרימים ידיים וחוזרים לעודד את מ.ס אשדוד, אבל המועדון שלנו הוכיח פעם אחרי פעם שככל שהוא חוטף מכות, ככה הוא גם מתחזק יותר. זה רק מוכיח שהדברים נעשים אצלנו מהלב ובאהבה. ולמי שהיה ספק, אנחנו פה לעד, ושום דבר לא יצליח להרוס את זה. הבסיס שלנו הוא יציב, והשורשים חזקים, ארוכים וממשיכים מדי יום להתבסס עמוק באדמה”.
מבחינת חומר שחקנים, מי הקבוצה הטובה יותר?
חן: “האדומים עם הכסף הגדול והקשר עם הקבוצה המאוחדת נמצאים בפער מקצועי קטנטן מאיתנו, אף על פי שהשמות שם מפוצצים. גם בעונה הראשונה הם היו עם סגל הרבה יותר טוב, אבל כולנו זוכרים איך זה נגמר. ‘ראו איך דאבל נצבע, צהוב בפנים’”.
בן משה: “עירוני אשדוד טובה יותר בגלל העומק והקישור המדהים. דגו, מלכין, פשאי, טקלה וזוהר זה קישור של צמרת ליגה א’ מינימום, והאדומים יבינו את זה בדרבי. היתרון היחידי של האדומים זה שחקני האגף המהירים שלהם”.
מיתר חן. צילום: אורי קריספין
בוטבול סמואל: “לדעתי שתי הקבוצות הן מעל הליגה. הטבלה לא משקרת, והדרבי יהיה מבחן בדרגת הקושי הכי גבוהה לשתי הקבוצות”.
פרקש: “אנחנו יותר טובים, הוכחנו את זה בכל המשחקים עד עתה. יש לנו שלד אדום שרץ שנה שלישית ביחד ואת החלוץ הטוב בליגות הנמוכות, אריאל טרבלסי, ובטח הכוכבים שהובאו השנה ונותנים המון ניסיון ויכולת. אנחנו רמה מעל הליגה”.
דזיקובסקי: “יש לנו קבוצה אדירה, יש לנו שחקנים מנוסים ואיכותיים ומאמן שהיריבה הייתה רוצה מאוד. אני בטוח שאנחנו יותר טובים, אבל במשחק אחד הכול יכול לקרות”.
אלמליח: “בשתי הקבוצות אפשר למצוא שמות של שחקנים שעברו המון בכדורגל הישראלי ומעבר, אבל לדעתי למרות שיהיו כאלה שיגידו שאני לא אובייקטיבי, אצלנו יש בקבוצה מעבר ליכולת וגם את הפרמטרים החשובים של מנהיגות, נשמה, מרקם חברתי איכותי וחדר הלבשה מאוחד ומגובש”.
חדר ההלבשה של הפועל הצבא האדום. צילום: אורי קריספין
מוכנים שהיריבה העירונית תעלה יחד אתכם ליגה או שמעדיפים אותה נשארת בליגה ב’?
חן: “אני אהיה הכי שמח אם אנחנו נעלה מהמקום הראשון, ואדומים תעלה מהפלייאוף. בסופו של דבר, זה ניצחון של כולנו. מאז החזרה של שתי הקבוצות, העיר חזרה לדבר כדורגל”.
בן משה: “הלוואי שיעלו מהמבחנים, תמיד כיף שיש עניין ומתח”.
בוטבול סמואל: “חד משמעית כן. כל עוד צלחת האליפות צהובה, ואנחנו נעלה מהמקום הראשון. יהיה כיף גדול אם נזכה לדרבי גם בשנה הבאה בליגה א’”.
פרקש: “חס וחלילה. מקווה מאוד שנעלה והם לא”.
דזיקובסקי: “כל עוד אנחנו נעלה מהמקום הראשון, אין לי בעיה שעירוני יעלו מהמבחנים. אני חושב שהיריבות הזאת הייתה חסרה שנים, וזה שקמו הקבוצות מהעבר זה עושה טוב לכדורגל בעיר”.
תוחזר עטרה ליושנה. צילום: אורי קריספין
אלמליח: “לי באופן אישי יש את הגישה שכל עוד אנחנו נהיה צעד אחד לפניהם ועם יומרות וכוונות להצליח ולהשתפר, אז מצבם בכלל לא יעניין או יטריד אותי”.
צהובים: “ננצח את הדרבי ונעלה ליגה” – אדומים: “זה דרבי הנקמה, רק האהבה מנצחת”
כמיטב המסורת במשחקי דרבי טיפוסיים, גם האווירה צפויה להיות בהתאם. שני מחנות האוהדים מכינים דגלים, שלטים, קונפטי ואמצעים נוספים שיוסיפו צבע ליציעים. באדומים ובעירוני מבטיחים אווירה מחשמלת ותפאורה שטרם נראתה ביציעי הי”א.
“ארגון האוהדים שלנו התרים סכום כסף לא מבוטל, ומתוכנן שואו אדיר וצבעוני”, מבטיח חן, האוהד הצהוב.
בן משה: “כמו שמיתר אמר, נאספו סכומי כסף גדולים על ידי נציגי האוהדים ומדברים על תפאורה שלא ראו בעבר בעיר אשדוד. אנחנו מדברים על הקהל הכי גדול שעשה תצוגות בעבר שלא חשבו שיזכו לראות פה”.
בוטבול סמואל: “ההכנות בעיצומן, הכרטיסים נחטפים, והלגיון עובד על תפאורה שלא תבייש את הקבוצות הגדולות ביותר מליגת העל”.
פרקש: “יש צוות ברשות שי בן גוזי שחושב, עובד ומתכנן את הערב הזה כבר חודש. אספנו תרומות, הספונסר הוסיף גם כן ,ומתכננים תפאורה שלא הייתה באשדוד”.
אלמליח: “אנחנו לוקחים את החלק שלנו במשחק בצורה רצינית מאוד, והכוונה היא לבוא מגובשים ומוכנים עם תכנית עידוד מסודרת מהשנייה הראשונה ועד לסיום המשחק. חד משמעית צפויה לנו ביציעים אווירה מחשמלת וכזו תטריף, תדחוף את השחקנים שלנו קדימה ותהיה חלק בלתי נפרד מהמאמצים להשגת ניצחון מוחץ גם במגרש וגם ביציעים”.
אם הייתה לכם רק אפשרות אחת, במה הייתם בוחרים: לנצח בדרבי או לעלות ליגה?
חן: “מטרת העל היא עליית ליגה. מטרת המשנה היא לנצח בכל הדרבים. נעמוד בשתיהן”.
בן משה: “רק לעלות ליגה. למרות שנעשה את שניהם”.
בינתיים כולם חברים. צילום: אורי קריספין
בוטבול סמואל: “כמובן שבראש ובראשונה המטרה היא לעלות ליגה. לפי המצב הצמוד בטבלה, כנראה שאי אפשר להפריד בין ניצחון בדרבי לבין עליית ליגה. לשמחתי, אני לא צריכה לבחור באחד מהם. החלום הוא לשחזר את הישגי העונה הראשונה”.
פרקש: “לא חושב שאפשר לעלות ליגה מבלי לנצח דרבי. אבל לצורך השאלה, לעלות ליגה חשוב יותר. המטרה להגיע תוך כמה שנים לליגת העל, שם מקומה של הפועל אשדוד”.
דזיקובסקי: “חד משמעית לעלות ליגה, וזה יתבצע לאחר ניצחון בדרבי”.
אלמליח: “במציאות הקיימת המיקום בטבלה הוא כזה שמחייב לא למעוד ולנצח כל משחק ,כולל משחקי הדרבי”.
איזה מסר תרצו להעביר לשחקנים לקראת הדרבי?
חן: “אנחנו ניתן את הכול ביציע, אתם תיתנו את הכול על הדשא. השאר, או השער, יבוא מעצמו”.
בן משה: “שיבואו ליהנות ושלא יתנו להתרגשות והעצבים לשחק. זה משחק שיוכרע על הדברים הקטנים, והקבוצה שתישאר רגועה היא זו שתנצח. תמיד לזכור שמאחוריהם יש צבא צהוב”.
בוטבול סמואל: “לבוא צנועים ולהילחם בשבילנו האוהדים ומעל הכול בשביל הסמל. שידעו שניצחון הוא האופציה היחידה”.
דו-קיום ביציע. צילום: אורי קריספין
פרקש: “שאנחנו סומכים עליהם, הם מבינים שהדרבי הזה הוא דרבי הנקמה. חשוב לקהל לסגור את החשבון הישן”.
דזיקובסקי: “רק אהבה מנצחת, ואנחנו אוהבים ללא תנאי”.
אלמליח: “כולנו מאמינים בשחקנים שלנו ובטוחים שהצוות המקצועי בראשותם של המאמן פיני עייש ועוזרו עמוס ואזנה יעמידו על המגרש את ההרכב בצורה הטובה ביותר”.
