לנוכח המצב הציעה תנועת אשדודים לקהילה הפוגה יצירתית – סדנת כתיבה בהנחייתי דרך הטלפון. שמתי כפפות, חבשתי מסכה ויצאתי לחדר העבודה שלי. רבים פנו אליי והתחלנו דיאלוג כתיבה. לא ידעתי איך זה יעבוד. איך מעבירים תהליך ללא מבט, שפת גוף, התבוננות ותחושות? מסתבר שהקול האנושי מוליך את תעצומות הנפש, כשאין ברירה, לא פחות מהעיניים שאליהן […]
שמעתי שאחוזי הגירושין עלו בתקופת משבר הקורונה. מסתבר שלאנשים קשה להיות ביחד בבית. אצלי זה עבד ההפך. אחרי שנים של לבד, שהיה לי טבעי ונוח, אני לא רוצה להיות יותר לבד. פעם כתבתי שיר: “טוב לה עם הלבד שלה”, אבל לא הכנסתי אותו לאף ספר, בעקבות תחושה אינטואיטיבית שזה מצב זמני. אני כותבת את הטור […]
נמנעתי עד עכשיו מלהיכנס לפאניקה. לא רציתי לכתוב על הקורונה, אבל הבנתי שזה הנושא היחיד המעסיק את כולנו. הנגיף הזעיר המשתק את עולמנו בא ללמד אותנו כמה שיעורים חשובים. כדאי להתבונן בהם. הקורונה הופיעה בדיוק כשהעולם נקלע למבוי סתום בתחומים רבים. משבר האקלים, התחממות כדור הארץ, זיהום האוויר – המחירים שאנו משלמים על התנהגות אנושית […]
אחת הנכויות הרגשיות, ואולי הקשה ביותר, היא חוסר היכולת לתת. זה מתבטא גם בנתינה חומרית, אבל לא רק. אדם שמתקשה לתת רגשית בדרך כלל שומר את כספו ומתקשה להעניק. אני רוצה לדבר הפעם על קמצנות נפשית, שאינה קשורה דווקא לחומר. מי שמחשב חישובים כמה נתן לא מאפשר זרימה של קשר או תקשורת. יש משפט שהוא […]
מאז שהייתי קטנה בלילה בלילה לפני השינה אני סופרת את הדברים הרעים שעשיתי במשך היום ובכלל לא מצליחה להירדם. ההרגל הזה מלווה אותי עד היום. פעם כתבתי: אשמה עתיקה מקננת בתוכי. מכשפה אחת חרצה את גורלי, אמרה מילות קללה על מיטתי עוד בהיותי תינוקת. מי יסיר ממני את אימת הלחש ההוא? מי יצמיד גרגרי סוכר […]
לאחרונה בערב ההשקה של הספר והאלבום המוזיקלי משיריי נאמר על הבמה שאחת האיכויות שלי היא שאני אומרת את האמת. זה נשמע לי כמו משהו טבעי שלא צריך לציין, אבל בעידן שלנו מסתבר שזה מצרך נדיר. בעצם למה לומר את האמת כשאפשר לשקר? לא חסרים חנפנים שיודעים למרוח וללקק. אמירת האמת זו דרכי, גם כשהיא כואבת, […]
הבחירות שוב כאן, בפתח. בואו ונחשוב רגע, האם אנחנו באמת בוחרים איך לחיות כאן? בלי קשר לדעה פוליטית כזו או אחרת, האם אנחנו באמת שוקלים, בודקים, מחליטים? או שאנחנו נשאבים אל הסחרחורת הלאומית ונגררים אחרי מה שנדמה לנו כרצוננו החופשי? "בחירות" היא מילה שחוקה. אנחנו שטופים בכל כך הרבה קלישאות, עד שקשה לזהות מהי המשמעות […]
כבר לא אצא למסע בין כוכבים ולא אדע רקיעים אחרים לא אבקר במדבריות או ערים סמויות מן העין לא אצא לברזיל או פרו בעקבות פטריות הזיה ומסעות פסיכדליים לא אדע לא אחצה יותר את גבולות ארצי רגלי לא תדרוך מחוץ לעירי או תעבור את מפתן ביתי אשאר לנצח בחדרי לא אחרוג מעורי לבי או מוחי […]
מקסים יעקובסון הוא רק בן 22, אבל כבר הספיק לצבור הישגים מוזיקליים מרשימים. הוא עשה בגרות במוזיקה קלאסית וקיבל 100. ב-2018 קיבל את פרס ההלחנה של פרסי אשדוד, ויאנינה קודליק, מנהלת הקונסרבטוריון אקדמא בעיר, רואה בו פסנתרן מוכשר שמעניין איזה נתיב מוזיקלי יבחר בעתיד. יאנינה מוסיפה ואומרת בסיפוק שהוא שומר על קשר כבוגר אקדמא ובא […]
הוא לא ידע שהוא זמר עד שעלה על הבמה, שר 20 דקות עם נגנים שלא פגש מעולם וגנב את ההצגה. הוא ניהל את החברה שפתח כמו ילד בחנות ממתקים, פשט את הרגל לפני עשר שנים ומסיים בימים אלה את המהלך. הוא היה ילד מוזר. בגיל 7—6 התעניין בתקליטים של לואי ארמסטרונג, ג’ו קוקר, פינק פלויד, […]
השורות של הכותרת לקוחות מהשיר שלי “עד הקיץ הבא”. בחרתי בהן כי קרה לי דבר נפלא השבוע. חלום הפך למציאות. הדיסק “עד הקיץ הבא” יצא לאור. האלבום המוזיקלי של שיריי המולחנים בידי יניב נחמני, שעבדנו עליו בשנה האחרונה, הגיע אליי הביתה בצורה של 250 דיסקים. התרגשתי מזה יותר מאשר כשיצא ספרי השביעי לאחרונה. כנראה בגלל […]
תמיד אהבתי לראות את שקיעת השמש. בכל הזדמנות הגעתי במיוחד לחוף הים כדי להתבונן בשקיעה. זה אף פעם לא משעמם. כל שקיעה שונה מקודמתה. כל שקיעה והקצב שלה, הצבעים שלה והעיתוי המיוחד שלה. ההתמכרות שלי לשקיעות היא ההתמכרות לרגע הזה, שלא יחזור לעולם. החד פעמיות של הרגע הזה, גם אם הוא לא רגע מושלם, מדברת […]
ביום חמישי אירח במרכז פסג"ה המשורר 'האשכנזי האחרון' אילן ברקוביץ' משוררים צעירים: שגיא שדור, לימור ויסברג כספי, אורי עופר, כרם יעקב ויעל פולודנב כשעל הליווי המוזיקלי: המשורר רומן ולהקת מהומות. הפאנל הגיע לשוחח על שירה בעידן הרשתות החברתיות ואיך אפשר שלא לפתוח רגע לפני שמתחילים בסלפי משותף. סמי שלום שטרית המנהל האמנותי של הפסטיבל אמר […]
אף אחד לא מבין שניסים אכן קורים. גם אני לא הבנתי. עד שנכנס לביתי בחור צנום וחייכן העונה לשם ניסים ברכה. לא ידעתי שתהיה זו תחילתה של ידידות מופלאה, שתשתלט על חיי השקטים, בסערה. לא תיארתי לעצמי למה אני נכנסת. ניסיתי לכלוא את האנרגיה החזקה שנוצרה בינינו על הספה, ניסיתי לשים גבולות, לפעול כמנחה, להגביל […]
יש לי הרגל לכתוב כל שבוע טור, לשלוח אותו לדור גפני העורך כבר בתחילת השבוע ולהתחיל לחשוב על הטור הבא לקראת השבוע החדש שבא עלינו לטובה. בשבוע שעבר חרגתי מהרגלי ולא כתבתי את הטור. היה לי תירוץ טוב, עברתי דירה. דור אמר שזה לא נורא שלא אפרסם טור שבוע אחד, אולי אפילו ההפך, זה יכול […]
מה זה בית? זה המקום שאליו תמיד ארצה לחזור. הייתי מאושרת בביתי. לולא הייתי צריכה לעזוב אותו, ראיתי את עצמי מזדקנת בבית הזה. אבל המציאות רצתה אחרת ונאלצתי לעזוב את הבית שהוריי בנו בעשר אצבעות. עכשיו הזיכרונות ילכו איתי לדירה החדשה. אני מתקשה עדיין לעכל את העניין. הפרידה קשה אך בלתי נמנעת. ארזתי כבר את […]
שיחת טלפון הבוקר גרמה לי לכתוב טור על הרצון לרַצות את הסביבה ללא הצלחה. אותה חברה שמעבר לקו, אחת מיני רבות מסתבר, עסוקה בלתת מענה לכל צורך של מישהו אחר סביבה, רק שלא יהיה עליה לזהות מה היא רוצה, זה כנראה מפחיד מדי. אפשר לחיות חיים שלמים, לגדל ילדים, להיות רעיה, ועדיין לא לממש את […]
השוואות, כל הזמן השוואות — “הם חגגו יותר מאיתנו, היה להם יותר כיף מאשר אצלנו. תמיד זה ככה, אנחנו לא יודעים לבחור את הבחירות הנכונות”. הדשא של השכנים ירוק יותר, זה ידוע. תחושת ההחמצה יכולה ללוות אותנו לאורך שנים ארוכות ולא להרפות, אלא אם נתמודד איתה באופן רציני וישיר. העובדות מדברות בעד עצמן, אנחנו לא […]
