קיץ 1997, יום שישי אחר הצהריים. שכונת נווה צדק בתל אביב, בימים שעוד הייתה שכונה ואנשים היו יושבים עם דלתות פתוחות כמו בקיבוץ, כי מה יש להסתיר. הרבה לפני שהזריקו לשכונה בוטוקס והיא הפכה לפוטוגנית ואינסטגרמית, פיסת נדל”ן יוקרתית שברחה לה הנשמה. ואני? אני בת 18 וכל החיים שאני בונה עליהם עוד לפניי. מפה לשם, […]
אני מוכרחה להניח לעצמי מפעם לפעם, לנוח בתוך המציאות המופרכת הזאת. ועל אף האירועים החיצוניים שמחלחלים פנימה ומסיגים את גבולות אדמתי הפרטית, אני הרי יודעת שהדרך ליצור שינוי היא מבפנים החוצה ולא להיפך. יום שישי בפארק. פורשת שמיכה דקה הנוגעת בדשא ירוק שצובע לי את נקודת המבט. מוזיקה נעימה זולגת אל תוך אוזניי דרך האוזניות. […]
זהו סיפור על קומץ משפחות. נקרא להן לצורך העניין רוקפלר, רוטשילד, קרנגי, פורד, גייטס ואחרות. המשותף להן היה שהן זיהו את הפוטנציאל האדיר הטמון בכדור הארץ, שמשמעו, שפע אוניברסלי אינסופי. מאחר וידוע שסיפורים הם הדרך הטובה ביותר להעביר מסרים, בחוכמתם הרבה הפיצו סיפור שכל מטרתו הייתה ליצור בהלה, משום שידעו שכאשר בני אדם מפחדים, אפשר […]
השבוע ראיתי את החיים מציצים, מפגינים טבעיות נינוחה והפעם הם לא נעצרו בסגר הזה, לא באמת. ראיתי אותם, במו עיניי. ושמחתי בם, במו לבי. ראיתי אותם בים וברחובות ובין הבתים והמבטים. כמה ששמחתי לראות את זה. כי החיים נועדו לחיות אותם. המוות מקומו בבתי קברות, לא ברחובות ובטח לא בלבבות. לא להתבלבל, לא להרשות לפחד מוות […]
מה אני בכלל יודעת על אהבה, מה אני בכלל יודעת על האמת, מה אני בכלל יודעת על נכון או לא נכון, מה אני בכלל יודעת על טוב או רע, מה אני בכלל יודעת. נקודה. תפסתי אותי בקלקלתי, העמדתי אותי על טעותי ועל יהירותי בזמן החלפת משמרת בין השנה שעברה לשנה החדשה שבאה עלינו לטובה אינשאללה. […]
זה הזמן שלי לאהוב. דווקא עכשיו בתוך הכאוס, הסגר, החגים, הבדיקות, החדשות, מה שתגידו וזה. בא לי להתאהב אבל באקסטרים, על אמת. בא לי ככה להתמסר, לשים ת’לב, את הגוף, להניח לכל המגבלות הנסיבתיות, כל היש והאין, את מי זה מעניין. בא לי שתבוא יש מאין, תבוא אלי כמו רוק סטאר מהמם, מצחיק וכובש ת’לב. […]
קאט. מתחילים. דף חדש, שנה חדשה. אני אוהבת התחלות. אוהבת את ריח ההבטחה, את הריגוש, ההתחדשות וההרפתקה. אבל איך אוכלים אותך, התחלת שנה פרועה ומשוגעת? מאיפה מתחילים? ניכר שהשנה שעברה השאירה שאריות ואם ככה את מתחילה, מי יודע איך נגמור איתך. או את איתנו. מה שבטוח זה שאת ישירה, מתחילה מהשורה התחתונה, אותנטית, בועטת, באה […]
אנחנו עם סגולה ויש לנו שני ראשים לשנה בתקווה שנשמור לפחות על ראש אחד פתוח – שנה עברית לענייני פנים ושנה לועזית ליחסי חוץ. תכף שנת תש”פ עוזבת, הכול כבר ארוז על גלגלים, הבלגן חוגג, רואים את הלכלוך בכל פינות הבית כי ככה זה במעברים. בקרוב יגיעו המובילים ויובילו את השנה הזאת החוצה אל עבר […]
למעלה מחודשיים שאנחנו נפגשים מדי שבוע בזום, מדברים אהבה ומרחיבים את נקודות המבט שלנו על החיה הזאת שנקראת זוגיות. עם כל הכבוד למרחב הווירטואלי המאפשר לקבוצה מרחבי הארץ להיפגש מבלי לצאת מהספה, מהמיטה או אפילו מהפיג’מה, לרוב, כדי להעמיק יחסים חשוב גם לקיים מפגש אנושי ישיר. החיבור לא קורה רק בשורה התחתונה של הדברים, אלא […]
אלוה? אמא? תפתחי לי, זאת אני. אני יודעת שמאוחר ואמצע הלילה, אבל אני חייבת לדבר איתך בדחיפות. תגידי אמא, אנחנו בבראשית? עדיין בתוהו ובוהו וכל זה על פני תהום? אנחנו בעצם בין עולמות, אנחנו עוברים ממד? עוברים עידן? הכול טוב אמא? כי כל יום שעובר עוד לבנה מתפרקת מהקיר הזה שעליו נשענו כל החיים, את […]
באחד הערבים בשבוע שעבר ישבתי עם חברה שלי ותוך כדי שיחה אנחנו מתגלגלות מצחוק מאיזו סצנה שסיפרתי לה, פתאום היא אומרת לי “תגידי, את קולטת? הורידו מסך על עולם התרבות, אבל את בשיא היצירה שלך! את שמה לב?”. זה באמת קטע שדווקא עכשיו אני פורחת. האם זה מה שהייתי צריכה? שיטילו עליי סגר בשביל שאוציא […]
הייתי בת 19 כשנסעתי לסיני. היה ברור לי כל כך למה דווקא שם קיבלנו את התורה. המקום היחיד שהיה פנוי מספיק בשביל שתהיה בו התגלות כזאת מהשמיים. זיהיתי שם משהו חף, יחף וסוחף בפשטות, ביופי ובשקט האחר, באמת שקשה לתאר, ועם זאת, קל לכל מי שהיה שם להבין. טוב, ברור שאין דבר יקר יותר מזה, […]
את מופרעת, משוגעת, בלתי נשכחת, הפרעת אישיות גבולית, לא רואה ממטר, לא עוצרת באדום ומופרכת לחלוטין, באת לשבור את כל מה שבנינו עליו. סגור זה הפתוח החדש. בידוד זה הבטוח החדש, רחוק זה הקרוב החדש. איזה טוויסט, איזו עלילה, עלילת שווא. ובכל זאת אין מה לומר, את באמת מרשימה, אבל עם כל הכבוד, אני עדיין […]
שבת בבוקר. “אמא, בא לי לק, בא לי אודם, אולי קשת? או צמה? אה, בעצם בא לי שמלה כזאת, לא, כזאת, בא לי עגילים, חורים זה כואב? אבל בא לי”. היא מודדת ומחליפה זוגות נעליים, שלי, שלה, שלנו ומזכירה לי אותי בילדותי. אומרים שאהבתי להתגנדר והייתה לי שמלה אחת שאהבתי במיוחד, אותה אמא שלי נאלצה […]
במוצאי שבת האחרונה התקיימה הפגנה ענקית בתל אביב. לכאורה הפגנה “לא פוליטית” שהתמקדה בעיקר במצוקה הכלכלית הקשה של כל כך הרבה אנשים, בדגש על ציבור העצמאים. אבל הרי ידוע שזאת מחאה של כולנו. אנשים נאנקים תחת העול והחוב הכלכלי האדיר שהצטבר בהיעדר היכולת להתפרנס עקב סגר ממושך ופגיעה בתנאים. בתקשורת המרכזית דיווחו על כמה אלפים […]
השבוע הגעתי עם בתי בת השלוש בפעם הראשונה לחוף המצודה באשדוד. זה היה מדהים לראות איך באופן מידי היא קלטה את הוייב הפראי והחופשי של המקום וביקשה להוריד מעליה את כל הבגדים, בשונה מפעמים אחרות שאנחנו בים. כמו זיהתה בחוכמתה שיש כאן משהו אחר. ילדת טבע שלי. בזמן שהיא חגגה את החירות שלה כילדה בעולם, […]
“מסופר שבודהה, לאחר שזכה בהארה, הרגיש צורך ללמד כיוון שראה שכל היצורים מבקשים אושר, ועם זאת, מתוך בורות הם עושים בדיוק את אותם הדברים שגורמים להם סבל” (מתוך “האבולוציה של האושר” מאת ג’וזף גולדסטין). פרספקטיבה בריאה היא הבסיס לאושר, וזאת משום שהדרך שבה אנחנו מסתכלים על העולם היא הדרך בה אנו חווים אותו. לא סתם […]
“בעולם הטובע תחת מבול של מידע לא רלוונטי, בהירות היא כוח. בתיאוריה, כולנו מוזמנים להשתתף בדיון על עתיד האנושות, אבל כל כך קשה לראות את הדברים בבהירות מספקת, שלעתים קרובות אנחנו בכלל לא יודעים שהדיון הזה מתקיים, ואין לנו זמן לברר את השאלות שעל הפרק. אנחנו עסוקים בדברים דחופים יותר: ללכת לעבודה, לטפל בילדים, לדאוג […]
